בפרשת השבוע 'וַיֵּרָא' מסופר על אבי האומה - אברהם אבינו, שקיים את מצוות הכנסת אורחים והכניס לביתו שלושה מלאכים בדמות בני אדם. בהמשך הפרשה מסופר שגם לבן אחיו של אברהם – לוט, הגיעו מלאכים, וגם הוא הכניס אותם אל ביתו.
אולם מסתבר שקיימים הבדלים מהותיים בין הכנסת האורחים של אברהם להכנסת האורחים של לוט. בעוד אברהם ישב וציפה לאורחים, כאשר ראה דמויות של אנשים מתקרבים לאוהלו, הפסיק אברהם את שיחתו עם אלוקים, ומיד רץ לקראתם להקביל את פניהם. ואילו לוט אינו ציפה כלל לאורחים ואינו רץ לקראתם. הכתוב מציין את יחסו של לוט לאורחים במילים: "וַיָּקָם לִקְרָאתָם". זאת אומרת שהוא קם לקראתם כאשר הם כבר עומדים לפניו.
זאת ועוד, אברהם אבינו ראה לפניו שלושה אנשים פשוטים הנראים כעובדי אלילים המשתחווים לאבק רגליהם, ולמרות זאת שמח מאד על הזכות שנפלה בחלקו והוא האכיל והשקה אותם.
ואילו לוט אינו קידם את פניהם של אורחיו עד שראה שהם מלאכים. מאברהם אבינו אבי האומה היהודית, אנו למדים שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה. בכל שעה ובכל רגע. בין ביום ובין בלילה, ומתוך שמחה וחיות.