ספירת העומר היא בשעת צאת הכוכבים, וכך פסק השולחן ערוך (סימן תפט סעיף ב) – שיש להמתין עד זמן זה. אמנם מעיקר הדין היה ניתן להקל ולספור כבר משהחשיך, שכן בין השמשות הוא ספק לילה, וספירת העומר לדעת רוב הפוסקים היא מדרבנן – וממילא ספק דרבנן לקולא. עם זאת, כתב המשנה ברורה (שם ס"ק יד) שאין נכון להכניס עצמו לספק לכתחילה, ולכן נכון להמתין לצאת הכוכבים שהוא ודאי לילה.
3000 שנה אחרי: הנבואה שחזתה את מה שקרה השבוע באיראן
ויש שנהגו להחמיר בכל השנה כזמן ר"ת (רבינו תם), ולהחשיב צאת הכוכבים רק לאחר שיעור הילוך ד' מילין מהשקיעה – דהיינו לאחר כ-72 דקות. ומתעוררת השאלה: האם גם במצוות דרבנן כספירת העומר יש להמתין לזמן זה, אף אם כתוצאה מכך לא יוכל לספור בציבור?
בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' מה אות ב; ח"ט סי' נה אות א וסי' נו אות א; וח"י סי' מג) כתב לדון בכך בהרחבה. לדעתו, מי שנוהג להחמיר כר"ת רק במוצאי שבתות – אך בשאר ימות השבוע מתפלל עם הציבור קודם זמן ר"ת – רשאי לספור עם הציבור ולברך, ומצד מצוה מן המובחר – יחזור וימנה בביתו בלי ברכה בזמן ר"ת. אך מי שנוהג להחמיר כר"ת בעקביות בכל דבר, יש מקום לומר שגם בספירת העומר רשאי להמתין ולא לספור עם הציבור, אף על פי שמעיקר הדין אין חיוב להחמיר לזמן ר"ת במצוות דרבנן.
0 תגובות