לרגל יומא דהילולא רבתי של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי – עם ישראל כבר בעיצומן של ההכנות לקראת היום הקדוש. בין התפילות, השמחה וההדלקות, ל"ג בעומר ניכר גם בפזמוניו הנודעים – ובראשם, כמובן, פיוט "בר יוחאי".
בין שורות הפיוט אנו מוצאים: "בר יוחאי עצי שיטים עומדים, למודי ה' הם לומדים". מהו סודם של "עצי שיטים" שנשתבח בהם רבי שמעון בר יוחאי?
בגמרא שנינו - "כל המצוות כולן אדם יוצא בהן ידי גדילתן, שנאמר 'עצי שיטים עומדים'. תניא נמי הכי: עצי שיטים עומדים – שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר: שעומדים לעד ולעולמי עולמים" (סוכה מ"ה:).
במילים אחרות, קיום התורה והמצוות צריך להיות בתמימות ובישרות – ללא עקמומיות, וללא חיקוי מעבודת ה' של חברו. על כל אדם מוטל תפקיד בעוה"ז, ולכל אחד יש עבודה השונה משרשה מדרך חברו, כי עבודת ה' היא פנימית – "והכל הולך אחר כוונת הלב". וכאשר האדם אינו אלא מחקה את מעשי חברו – חסר לו בפנימיות, והרי הוא כמעשה קוף בעלמא.
וכן כתב מרן החתם סופר:
"שמעתי ממורי הפלאה זצ"ל: הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם – שעשו כרשב"י ולא רשב"י ממש. דודאי מי שכוונתו לשם שמים – הבוחן מחשבות ולב יודע עשתנות – בודאי יעלה בידו. אלא הם עשו כרשב"י – נדמו לו, ולא בעצם תוכניותיהם. ע"כ לא עלתה בידם" (חת"ס, סוכה לו:).
אדם תמיד צריך לקבל מאחרים – "ומתלמידי יותר מכולם" – אך הצמיחה שלו צריכה להיות מעצמו! לקרב את מעלות התורה והמידות אל תוכו פנימה – וכך יגיע לשלימות.
כל אדם יש לו מעלה מיוחדת שהיא אצלו בטבע בתכלית הטוב, עד שבמעלה זו אינו משיג כלל את חברו. ועל ידי מעלה זו יהפוך את עצמו כולו לטוב – ובזה היא כל עבודתו" (מרן ר' ירוחם ממיר זצוק"ל, דחו"מ ח"א ק"ז).
לא ידעתי אם ראשים לעשות כן – דעתו של החת"ס
ובכלל על העלייה לציון הרשב"י בל"ג בעומר – כותב מרן החת"ס זיע"א (שו"ת יו"ד סי' רל"ג):
"ואף שכוונתם לשם שמים, ובודאי שכרם רב – אבל אני הייתי מן הפרושים… ולא ידעתי אם רשאים לעשות כן, להיות תל תלפיות שהכל נכנסים לשם...
ובפתחי תשובה (יו"ד סי' רנ"א ס"ק ג') הביא דבריו להלכה. ואילו בשדי חמד, לאחר שהביא דברי מרן החת"ס, הביא את דברי שו"ת שם אריה (או"ח סי' י"ד) שהצדיק את המנהג, וכתב טעם לשמחה: על הנס שניצל רשב"י מחרב המלכות, ומשום כך קבעו את יום פטירתו ליום שמחה. ומסיים השדי חמד: "אפריון נמטייה – כי נפק דק ואשכח טעם לשבח בדבר הזה".
0 תגובות