רבי שלמה אליעזר אלפנדרי, הידוע בכינויו "הסבא קדישא", שהיה מגדולי הדור, פוסק ומקובל. נולד באיסטנבול בסביבות השנים תקע"ה או תקפ"ו או תק"ץ, והיה נצר למשפחת רבנים מיוחסת. שימש כר"מ בישיבה בקושטא, ולאחר מכן נבחר לכהן כחכם באשי של דמשק במשך עשרים שנה. בשנת תר"ע עלה לארץ ישראל לכהן כרבה של צפת, ומאז עלייתו החליט שלא לצאת עוד מגבולות הארץ הקדושה. בתחילת שנות ה-20 עלה להתיישב בירושלים, שם התגורר בשכונת מקור ברוך ברחוב הקרוי כיום על שמו.
"הסבא קדישא" נודע בחידושיו ההלכתיים ובדרך פסיקתו ששילבה את דברי הראשונים עם הכרעות בעלי הקבלה. הוא לא היסס לחדש פסקים גם נגד קודמיו.
הנהגתו הייתה מיוחדת; בעת מגוריו בירושלים, רק קבוצה קטנה של תלמידי חכמים נבחרים התקבלה לביתו. הוא נהג שלא ללחוץ יד לשלום, בטענה שזהו מנהג חדש מאירופה. בליל הסדר, נהג לסיים מוקדם ולפתוח את ביתו כדי שכל מי שיש לו שאלה הלכתית יוכל לשאול ללא חשש, כיוון שמורי הוראה אחרים טרודים או שתו יין.
רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל - עובדות והנהגות
מפורסם הסיפור (התפרסם ב"דגלנו" של "צעירי אגודת ישראל) המובא בשם מרן ה"חזון איש", ששמע מהסבא קדישא, אודות בואו המתוכנן של ה"חפץ חיים" לארץ ישראל. כאשר כולם התכוננו לקבל את פניו, ואף קנו עבורו בית בפתח תקווה, אמר הסבא קדישא למקורביו שה"חפץ חיים" לא יבוא. כשנשאל לפשר הדבר, ענה: "לא נביא אנכי ולא בן נביא, אבל 'סברא מדאורייתא היא'".
הוא הסביר כי כשה"חפץ חיים" יגיע ויראה את "אש המחלוקת" בין אנשי הרב רי"ח זוננפלד לבין אנשי הרב קוק, הוא יתאכזב שחיבוריו על שמירת הלשון לא הועילו. הוא ישתוקק לעשות שלום וינסה לפשר ביניהם. אולם, הסביר הסבא קדישא, מיד כשיעבור על מפתנו של הרב קוק, "יקחו הקנאים את ה'משנה ברורה' וישליכו אותו מתחת לשולחן". "וזה ד' לא רוצה, לכן הוא לא יבוא", סיים הסבא קדישא.
על אף גילו המופלג, זכה ה"סבא קדישא" לכוח פלאי וצעד על רגליו ללא סיוע כמעט עד ימיו האחרונים. מעולם לא נזקק למשקפי קריאה, והמשיך ללמוד ולכתוב פסקי הלכה עד יומו האחרון.
בליל כ"ב באייר ה'תר"ץ, לאחר אמירת תיקון חצות, כתב את תשובתו ההלכתית האחרונה. בבוקר לאחר עלות השחר, הניח תפילין וקרא קריאת שמע. מיד בסיום קריאת שמע, עוד בטרם הספיק להתחיל בתפילת שחרית, נפטר על כסאו. הוא נטמן בהר הזיתים, בחלקת הספרדים.
0 תגובות