רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש, המוכר יותר בכינויו רבי מאיר'ל מאמשינוב, נולד בפשיסחה בט"ו באדר ב' תרס"ה לאביו הרה"ק רבי שמעון שלום קאליש, וליוטא טויבא בת דודו רבי חיים יעקב אריה מורגנשטרן מראדזימין.
בשנת תרצ"ג ביקר בארץ ישראל עם אביו ושהה בה כשנה. בימי מלחמת העולם השנייה, נמלט רבי מאיר'ל עם משפחתו לווילנה, שם שהה אביו שנמלט לפניו. לאחר שנה, המשיכה כל המשפחה במסע חוצה רוסיה עד ליפן, ומשם לשאנגחאי שבסין, יחד עם קבוצות פליטים, ביניהם תלמידי ישיבות מיר וליובאוויטש. לקראת סוף 1946 עקרו לארצות הברית.
לאחר פטירת אביו, רבי שמעון שלום, בשנת תשי"ד, הגיע רבי מאיר'ל לארץ ישראל עם אמו לקבור את אביו. הוא התיישב תחילה בתל אביב, והקים את ישיבת "שם עולם" לזכר אביו בחולון. מאוחר יותר, עבר לירושלים והתגורר בשכונת בית וגן, שם בנה את בית הקבע לישיבה.
כדרך חסידות אמשינוב, נודע רבי מאיר'ל במנהגו לְאַחֵר את תפילותיו וסדריו, ולעיתים סיים את השבת רק ביום ראשון. הוא התפרסם באהבת ישראל העצומה שלו. רבים היו מקורבים אליו, מחוגים שונים, ביניהם אנשי פא"י ופאג"י. גם אישים מחוץ לחסידות נהגו לבקר בבית מדרשו.
רבי מאיר'ל מאמשינוב זצ"ל – עובדות והנהגות
דמותו המיוחדת ואהבתו לכל יהודי באו לידי ביטוי באינספור מקרים - וכן מספרים על בבחור מפולין, ממשפחה של חסידי אמשינוב, שנשלח על ידי אביו ללמוד בישיבת ליובאוויטש באוטוואצק. הבחור הזה שימש כ"הויז בחור" (בחור בית) של הרבי באוטווצק. בזמן מלחמת העולם השניה הוא נשלח לסיביר, שם סבל קשות ובמשך הזמן חדל משמירת המצוות.
לאחר המלחמה, עלה אותו בחור לארץ ישראל והתגורר בטבריה, שם נישא ופתח חנות יין לאחר שעבד קודם בחמי טבריה. יום אחד, בחודש אלול תשי"ד, שמע על הלווייתו של הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע שהתקיימה בטבריה והלך להשתתף בה.
בהלוויה פגש את רבי מאיר'ל. כשראה אותו קרא לו: "מנחם, זה אתה? אתה מניח תפילין וכו'?". הרבי הניח לו שם תפילין וכו'. ובתמונה מפורסמת נצפה רבי מאיר'ל כשהוא נכנס לשתות "לחיים" בחנותו של אותו בחור בטבריה, באחת הפעמים שנסע לפקוד את ציון אביו זצוק"ל.
עוד מסופר, שלאחר שתמו שבעת ימי האבלות על פטירת אביו, הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע, התהלך רבי מאיר'ל עם הגבאי. בדרך אמר לו הרבי: "הידעת מדוע נהוג אצלנו שלא להעמיד משקה 'לחיים' במשך ימי השבעה רק לאחריהם?".
ומיד הסביר הרבי את הטעם: במשך כל שבעת ימי האבל מדברים אודות הנפטר ומעשה הפטירה. מדברים שהמנוח נפטר כי היה חולה בכך, וכי רופא זה עשה כך וכן יצא מזה. לפעמים עלולה להתעורר מחשבה, שאילו היו עושים פעולה מסוימת היו מונעים את הפטירה. מחשבות אלו, הסביר הרבי, כפירה הם. "כי באמת הכל אירע רק אחר שכך גזרה חכמתו יתב"ש". לכן, תיכף ככלות ימים אלו, שותים משקה חריף "לנקות ולצחצח את המח". מברכים שהכל נהיה בדברו, כדי להשריש בלבנו שאין כל סיבה גשמית לפטירה, אלא הכל בדבר ה' נעשה, כי כך גזרה ההשגחה העליונה.
רבי מאיר'ל מאמשינוב, נפטר ב-כ"ז באייר תשל"ו. ונטמן בהר המנוחות בירושלים. זכותו תגן עלינו.
0 תגובות