הרב זליג ראובן בנגיס נולד בי"א בסיוון ה'תרכ"ד (16 ביוני 1864) בעיירה שניפישוק הסמוכה לווילנה שבליטא. בהיותו בן שבע עשרה שנה הגיע ללמוד בישיבת וולוז'ין המפורסמת. שם זכה ללמוד אצל רבו המובהק, הנצי"ב מוולוז'ין, שכינהו בתואר הנשגב "ש"ס חי".
בשנת ה'תרצ"ח עלה הרב בנגיס לארץ ישראל. מטרת עלייתו הייתה לכהן כראב"ד (ראש אב בית דין) של העדה החרדית בירושלים. לאחר פטירתו של הגאון רבי יוסף צבי דושינסקיא בי"ד בתשרי ה'תש"ט, מונה הרב בנגיס תחתיו לתפקיד גאב"ד העדה החרדית.
הרב בנגיס התפרסם בכישרונו הגדול כלמדן עמקן. דרכו התורנית התאפיינה בריבוי חידושים בדרך הפלפול. מהם ברכה לדורות בספריו "לפלגות ראובן", הכוללים שבעה חלקים על התורה, התלמוד, מועדים, הלכה ואגדה.
מספרים על גדלותו ועל התמדתו בתורה שנהג לערוך לעיתים קרובות סיום על כל הש"ס. כשנשאל מתי הוא מוצא זמן לכך, ענה שיש לו זמן בעת ההמתנה לסידור חופה וקידושים או סנדקאות, ודקה לדקה מצטרפת.
בין תלמידיו המפורסמים נמנים גדולי עולם כמו הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל והגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
הרב בנגיס זצ"ל עובדות והנהגות
לפני פטירתו של הרב בנגיס, בהיותו שוכב על ערש דווי, אירע מעשה פלא. יום אחד שכב בעיניים עצומות זמן רב ולא הגיב לסביבתו. בני ביתו לא היו בטוחים אם הוא עדיין בהכרה. בצהרי היום הגיע הגרי"ש אלישיב לביתו ועמד ליד מיטתו שעה ארוכה.
והנה, לפתע פתח הרב בנגיס את עיניו. כשהבחין בתלמידו, הרב אלישיב, שעומד לידו, אמר לו שהוא בעצמו מסופק אם הוא עדיין בחיים, ולכן הוא רוצה לעשות ניסיון ובחינה עצמית לבירור מצבו. הרב בנגיס ביקש מהגרי"ש אלישיב שיספר לו מה דנו היום בבית הדין. הגרי"ש אלישיב הציג בפניו שאלה חמורה שהייתה על הפרק. לאחר הרצאת פרטי וצדדי השאלה, החל הרב בנגיס לצטט לשונות מהגמרא הקשורות לעניין, והמשיך בהבאת הוכחות מדברי הראשונים.
המעמד היה מבהיל ומרגש: לראות את הרב שוכב על מיטתו על ערש דווי, וכל כולו שקוע בסוגיות הש"ס והפוסקים. כשסיים הרב בנגיס את המשא ומתן התורני בעניין, עלה חיוך דק על שפתיו ואמר: הנה יש לי ראיה והוכחה שאני עדיין בחיים.... זמן קצר לאחר מכן יצאה נשמתו בטהרה.
הגאון רבי זליג ראובן בנגיס זצ"ל נפטר בז' בסיוון ה'תשי"ג ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.
0 תגובות