ישנם ימים שבהם כלל ישראל מתענים מפני הצרות שאירעו בהם, וזאת כדי לעורר את הלבבות לפקח על דרכי התשובה. ימים אלו יהוו זיכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, אשר גרמו להם ולנו אותן הצרות.
בזכרון הדברים הללו נשוב להטיב, שנאמר: 'והתוודו את עונם ועוון אבותם'. לכן, חייב כל איש לשים אל לבו באותם הימים, ולפשפש במעשיו ולשוב, כי אין העיקר בתענית אלא התשובה.
ומכל מקום, אין אדם יכול לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי בימים אלה מצוות עשה מדברי נביאים להתענות בהם.
וכבר קיבלו אותם כל ישראל על עצמם, ונהגו כן בכל הדורות ובכל המקומות. אלו הם ארבעה צומות: 'צום הרביעי', 'וצום החמישי', 'וצום השביעי', ו'צום העשירי (זכריה ח'). ואמרו רבותינו ז"ל: 'צום הרביעי' הוא צום י"ז בתמוז, שכן תמוז הוא החודש הרביעי למניין החודשים המתחיל מניסן.
חמישה דברים רעים אירעו בשבעה עשר בתמוז:
נשתברו הלוחות הראשונות, כשירד משה מן ההר וראה את העגל והמחולות, כמפורש בתורה; וזה היה בי"ז בתמוז.
בוטל קרבן התמיד מלהקריב בבית ראשון, מאחר שכבר לא מצאו הכהנים כבשים להקרבה.
הובקעה העיר ירושלים, בחורבן בית שני.
שרף אפוסטמוס הרשע את התורה.
הועמד צלם בהיכל.
וכנודע, גם בחורבן בית ראשון הובקעה העיר בתמוז, בתשיעי בו. אך מכיוון שאין להטריח את הציבור יותר מדי, אין קובעים שני ימי צום סמוכים זה לזה. לכך, קבעוהו ביום י"ז בתמוז, לפי שחורבן בית שני חמור לנו יותר.
הלכות ומנהגים לצום י"ז בתמוז
נהגו הספרדים, שבשבת שקודם לתענית, מכריז שליח הציבור על הצום.
הקילו בצום י"ז בתמוז (וכן הדין בצום גדליה ועשרה בטבת) שלא קיבלוהו אלא מתחילת היום; היינו, מעלות השחר. הצום אינו מתחיל בלילה שלפניו, ולכן בלילה מותר לאכול ולשתות.
כמו כן, הקילו לגבי חולה, שאפילו אין בו סכנה - פטור מלהתענות. וכן נשים עוברות ומניקות פטורות מלצום, אם הצום מצער אותן ביותר. מכל מקום, גם הפטורים מלצום אסור להם להתענג ביום זה באכילה ושתייה במאכלים משובחים; רק יאכלו כפי הצורך להם. וכן, הקטנים שיש להם דעת להתאבל, אף על פי שפטורים מתענית, מכל מקום ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף, מאכלים פשוטים, כדי שיתאבלו עם הציבור.
בצום זה מותרים רחיצה, סיכה ונעילת הסנדל. מכל מקום, אדם בריא, אם בעל נפש הוא, יחמיר על עצמו ברחיצה וסיכה, אך לא בנעילת הסנדל, כדי שלא ייראה מגוחך.
יש להחמיר בי"ז בתמוז, וכן בעשרה בטבת, בכל הדרכים שנוהגים להחמיר מראש חודש אב ועד תשעה באב.
במהלך הצום, קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה. בתפילת שמונה עשרה בלחש, אומרים 'עננו' בברכת 'שומע תפלה'. כמנהג הספרדים, אומרים 'עננו' הן בשחרית והן במנחה, ואילו כמנהג האשכנזים, אין אומרים 'עננו' אלא בתפילת המנחה בלבד. עם זאת, שליח הציבור אומר 'עננו' גם בשחרית בין ברכת 'גואל ישראל' ל'רופא חולים'.
כל יחיד אומר 'עננו' במנחה, אפילו אם אינו גומר את התענית עד הערב. אבל אם כבר אכל, אינו אומר 'עננו'. וכן, מי שאכל לא יעלה לתורה מפני שהקריאה היא של תענית והוא אינו מתענה; אך אם נקרא לעלות, עולה מפני כבוד התורה.
וכן כתוב, שבי"ז בתמוז שלח נח את היונה מן התיבה לראות אם קלו המים מעל פני הארץ, אך 'לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה'. אמרו חכמים כי בכך יש רמז לכנסת ישראל, הנמשלה ליונה, אשר לא מצאה מנוח ביום קשה זה.
0 תגובות