חוקרים מנהגים

סכנת דקירה | מדוע נהגו לטמון את הסכין במגש החלות של שבת?

דיני אבלות וזכר לחורבן הם כר נרחב למנהגי עם ישראל | ממאפייני שולחן השבת הוא אותו מגש חלות עם סכין נעוץ בצידו  |מדוע נהגו להטמין את הסכין בשעת ברכת המזון, והאם יש לכך קשר לצער חורבן הבית? (יהדות ואקטואליה) 

סכין נעוץ במגש החלות (צילום: עיבוד AI)

נמצאים אנו בימי בין המצרים, בהם עם ישראל מתאבל על חורבן בית המקדש. הלכות ומנהגים רבים נתקנו בעקבות החורבן, כדי להשריש בלב האדם את תחושת האובדן – גם בעת שמחה וסעודה יעלה את ירושלים על ראש שמחתו.

אחד המנהגים היפים ‘נעוץ’ במגש החלות שהיה נפוץ בבתי סבים וסבתות (וכיום זוכה לעדנה מחודשת) – מגש עץ לחיתוך החלות של שבת, שבו נעוץ הסכין כבמין נדן של חרב.

מה מקור המנהג הזה?

הנה מצינו טעמים שונים למנהג סילוק הסכין בשעת ברכת המזון. לפי דברי רבי שמחה (הובאו בשבלי הלקט סי' קנה): "פעם אחת היה מישהו מברך, וכשהגיע לברכת 'בונה ירושלים' ונזכר בחורבן – תקע סכין בבטנו" (ב"י סי' קפ). לכן פסק שצריך לסלק את הסכין מהשולחן. ומשמע שאסור שתהיה סכין כלל על השולחן בשעת הברכה. כך שכיסוי הסכין לא ממש מועיל.

האם רק לכסות את הסכין?

טעם נוסף כתב הרוקח (סי' שלב): "לא תניף עליהם ברזל" – כי המזבח מאריך ימיו של אדם, והברזל מקצר. והשולחן, שהוא במקום המזבח, אינו ראוי שייראה עליו סכין. וכן הובא באבודרהם. ולכאורה, גם לטעם זה היה ראוי לסלק את הסכין לגמרי (שהרי הוא "מקצר"), ואין די בכיסוי.

אך לשון הרוקח היא "מכסין סכין בשעת ברכת המזון", וכן נקט השולחן ערוך (קפ, ה). ובמשנה ברורה (קפ, סקי"א) הובאו שני הטעמים.

באשל אברהם (מבוטשאטש) כתב שכיסוי מועיל לדעת הכול. כך גם דעת המגן אברהם שמספיק כיסוי, ואין צורך בסילוק.

טעם שלישי מובא בשיירי כנה"ג (הגהות ב"י קפ אות ב): מפי ר’ שמחה ובשם בן דינאי – כיוון שבברכת יעקב נאמר "מטל השמים ומשמני הארץ", ואילו בעשו נאמר "ועל חרבך תחיה", לכן בעת שמברכים על פרנסת הארץ – ברכת יעקב – מכסים את הסכין, שהוא סמל לחרבו של עשו. "לא ינוח שבט הרשעים על גורל הצדיקים".

במטה משה (סי' שד) הובא שאין חרבו של מלאך המוות שולטת בזמן ברכת המזון – לכן מכסים את הסכין לרמוז לכך. וגם לפי טעם זה, די בכיסוי.

הסרת הסכין מהשולחן - טעמים נוספים

טעם נוסף הביא כף החיים (קפ אות טו) בשם האריז"ל: מי שהוא משורש קין – עליו להסיר את הסכין ממש ולא להסתפק בכיסוי, כי כלי הזיין הם עניין שורשי בקין.

בברכת המזון לרבי צבי יברוב הובאה בשם החזון איש הדרכה שגם סכין עם מכסה הנסגר – יש לכסות בשעת ברכה, ובשו"ת משנת יוסף (ה, מב אות ז) מסופר שאצל הגר"א מבעלזא – הגבאי קיפל את הסכין, הכניס את הלהב לידית והניחו בכיסו.

אך בשׁו"ת ויען דוד (א, כח) נידון אם יש להסיר את כל הסכינים שעל השולחן – גם אם מדובר בשולחן גדול ורבים סועדים בו , או שדי להסיר את הסכין שליד המברך. והעלה שכיוון שכל העניין הוא משום היכר – די בסילוק הסכין הסמוכה למברך בלבד.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

אולי גם יעניין אותך:

עוד באקטואלי: