

רבי יעקב יוסף (חריף), נולד בשנת ה'ת"ר, היה דמות תורנית בולטת שעיצבה רבות את פני היהדות האורתודוקסית בארצות הברית. הוא נולד לאביו רבי דוב, שהיה פועל עני בעיירה קרוז' שבליטא. את חינוכו התורני המעמיק רכש תחילה בישיבת וולוז'ין, ובהמשך עבר לעיר קובנא, שם למד והושפע עמוקות מדרכו המוסרית של רבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר. השפעה זו עיצבה את אופיו ואת דרכו כרב ומנהיג.
בגיל צעיר, כבר זכה רבי יעקב יוסף להתמנות לרב בעיירה וילון, שם ייסד את הישיבה הראשונה שהקדישה שעות מיוחדות ללימוד מוסר. בשנת ה'תרמ"ג (1883), התמנה למו"ץ ראשי ולמגיד מישרים בווילנא, הוא נודע בכישרונו כדרשן רהוט ומגיד מישרים, ודרשותיו המוסריות משכו אליהן קהל של אלפים.
בסוף שנת ה'תרמ"ח, הגיע רבי יעקב יוסף לארצות הברית, שם קיבל על עצמו תפקיד חסר תקדים – הרב הראשי הראשון והיחיד של העיר ניו יורק. משימתו הייתה כבירה, שכן הוא מצא את הקהילה היהודית באמריקה מפוזרת ומפולגת, ורמתה הרוחנית הייתה נמוכה. הוא החל בעבודה מאומצת ליצור מסגרת מאוחדת שתכלול את כל הקהילות ובתי הכנסת בעיר ותפקח על סדרי השחיטה.
בעבודתו זו נתקל בהתנגדות עזה מצד קצבים ונותני כשרות אחרים שסירבו לוותר על מעמדם. למרות שבתחילה הייתה התלהבות גדולה ממינויו של הרב הרהוט, חלק מהתושבים התאכזבו מקנאותו לענייני הדת והכשרות, ומתנגדיו עוררו מהומה סביב הבירוקרטיה והעלויות של השגחת הכשרות.

בטיש הילולא בביתר: ילדי החסידות התברכו אישית מהאדמו"ר
תומכיו פנו לגדולי אירופה, כולל רבי יוסף זכריה שטרן משאוול והמהרי"ל דיסקין, ששלח מכתב תמיכה גורפת בשנת ה'תרמ"ט (1889), ובו כתב: "דנה שמועה מבהלת באוזנינו ומודעה נדפסה נגד עיני בקום משטינים ומפריעים וכו' לדבר עתק על צדיק כמוהו".
רבי יעקב יוסף חריף זצ"ל – עובדות והנהגות
האגדה מספרת, שפעם אחת, כשנשאל המהר"י מבעלזא זי"ע לבוא להשתקע בארצות הברית כדי לרומם את היידישקייט, השיב כי כאשר אדם הראשון חטא, נזרקה זוהמה בכל העולם. כל המקומות עברו זיכוך במהלך השנים על ידי אבות הקודש, השבטים, הנביאים, הזקנים, התנאים, האמוראים, הראשונים והאחרונים. אך באמריקה, מעולם לא היה איש מהם, ולכן הזוהמה נותרה בעינה, והתיקון שם קשה מכל מקום, ולא היה בכוחו להילחם בה. המהר"י מבעלזא סיים ואמר: "וסוף שלקחו את הרב יעקב יוסף זצ"ל וצא וראה מה עלתה בו, כידוע".
ההתנגדות לרב יוסף לא פסקה, ולובתה אף על ידי רבנים שאיבדו את משכורתם עקב הקמת אגודת הקהילות, שכן כספי המיסים הופנו לאגודה, שלא היו לה מספיק אמצעים למנות רבנים. קשיים כלכליים אלה הובילו להסכם עם הקצבים שישלמו את משכורות הרבנים, מה שיצר מצב של שליטת הקצבים ברבנים. בעקבות מצב זה, בסמוך לפטירתו, יזם רבי יעקב יוסף את הקמת "אגודת הרבנים", במטרה לייצב את מעמד הרבנים ולסדר את תחום הכשרות
בתנועת המוסר, חלק ב', מופיע תיאור מצמרר מפי הרב זאב גולד (חמיו של המחבר), המספר על דרשתו האחרונה של הרב בשבת שובה. לאחר חודשים של שתיקה, כשהוא משותק ומובא על כיסאו אל בית הכנסת, ביקש לשאת דברי מוסר. במהלך הדרשה ניסה שוב ושוב להיזכר בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה – אך לשווא. לבסוף פרץ בזעקות ובשאגות כשהוא בוכה בכי תמרורים: "אני, שהייתי בקי וחריף בכל חדרי תורה – שכחתי את דברי הרמב"ם! ראו מה סופו של אדם! קחו מוסר ושובו בתשובה בעודכם יכולים!"
הרב יעקב יוסף נפטר בשנת ה'תרס"ב (1902), ביום כ"ד בתמוז. בהלווייתו השתתפו רבבות אנשים, ומנוחתו כבוד בניו יורק.
0 תגובות