רבי דוד גנז נולד בשנת 1541 בגרמניה ויועד לגדולות בעולם הרבנות. אולם, מפגש מקרי בנעוריו עם תרגום עברי לספרו של המתמטיקאי אוקלידס, "יסודות", הצית בו תשוקה אדירה למדעים המדויקים. למרבה מזלו, רבו הדגול, הרמ"א (רבי משה איסרליש) מקראקוב, עודד אותו להעמיק בתחומים אלו. כך, קבע לעצמו סדר ייחודי: בימות החול שקד על לימוד התלמוד, ובשבתות ובחגים הקדיש את זמנו לחקירה מדעית.
בהגיעו לפראג, הפכה העיר לכר פורה עבורו. הוא התקבל כתלמיד בבית מדרשו של המהר"ל מפראג, ובמקביל פתח דלתות לעולם המדע האירופאי. גולת הכותרת של פעילותו המדעית הייתה עבודתו במצפה הכוכבים של טיכו ברהה, מהחשובים בעולם באותה עת. הוא מתאר בהתפעלות כיצד צפה בעבודתם:
"החוקר הגדול בחכמת התכונה... טי"חא ברא"הי... ישב עם שנים עשר אנשים, כולם חכמים ומביני מדע... ואנוכי הכותב הייתי שם ג' פעמים... וישבתי אתם בחדרי חזיונם וראיתי את המעשה אשר נעשה דברים גדולים ונפלאים."
במהלך שהותו במצפה, רבי דוד גנז העלה בפני ברהה וקפלר סוגיה עתיקה מהתלמוד (מסכת פסחים, צ"ד ע"ב) הנוגעת לתנועת הכוכבים. בעוד חכמי אומות העולם טענו ש"גלגל חוזר ומזלות קבועים" (הכוכבים מקובעים לגלגלים הנעים), סברו חכמי ישראל כי "גלגל קבוע ומזלות חוזרין" – כלומר, לכוכבים יש תנועה עצמאית. התלמוד מספר שחכמי ישראל "הודו" לדברי חכמי האומות.
לתדהמתו של גנז, תגובתו של גדול האסטרונומים הייתה נחרצת והפוכה:
"לא יפה עשו חכמיכם שהודו לחכמי האומות על דבר שקר, כי הדין היה עם חכמי ישראל."
ברהה הסביר, על בסיס תצפיותיו, שהכוכבים אכן נעים באופן עצמאי "כעוף הפורח באוויר". עדות זו היוותה אישור מדעי מודרני ונדיר לעמדתם המקורית של חז"ל.
רבי דוד גנז לא היה רק עד פסיבי. חוקרים רבים סבורים שהוא זה שהכיר למהר"ל מפראג את המודלים האסטרונומיים החדשניים של קופרניקוס, ואולי אף היה זה שיזם פגישה היסטורית בין המהר"ל לטיכו ברהה.
הוא נפטר בח' באלול שנת 1613 ונטמן בבית הקברות היהודי העתיק בפראג. על מצבתו, שהפכה לאתר עלייה לרגל, חקוקים סמל אווז (גנז בגרמנית) ומגן דוד – עדות חיה לאיש שהצליח לחבר בין עולמות.
0 תגובות