חוץ מלנסות לדון בשאלות הללו, המאמר גם יתיימר להציג עמדה כי לימוד תנ"ך אינו רק חשוב ומשמעותי לחיי יהודי, אלא הוא קריטי. הוא משנה חיים, הוא מרחיב תפיסת מציאות, ובמילים פשוטות; אם לימוד הלכה מסביר לנו מה האלוקים חפץ שנעשה, לימוד תנ"ך מלמד אותנו מה האלוקים חפץ שנרגיש. מה הוא חפץ שנאהב, שנשנא, שנרחק ושנחבק.
שנתחיל?
ובכן, הרשו לי לקחת אותכם בדמיון מודרך למסע אל עולם ללא תנ"ך. המסע הזה יתן לנו פרופורציות והבנה בסיסית איזו דרך עשו תבל ויושבי בה בעקבות הספר הנמכר ביותר בעולם.
דמיינו עולם בלי "ואהבת לרעך כמוך". בלי "ואהבת את הגר" ובלי "כל יתום ואלמנה לא תענון". ולא, אני לא מתכוון למצוות "ואהבת" או לפרטי ההלכות הכבירים והמרובים הנפרסים בבית המדרש סביב הסוגיות ההלכתיות של "לא תחבול בגד אלמנה". אינני מתכוון לציוויים אלא לתפיסות.
תהילה לקל, בעולם בו אנו חיים, כבר התבססה לה ההבנה כי אנו אמורים להיות נחמדים זה לזה, כי ישנן דרכים לפתור סכסוך שכנים ללא שימוש בנבוט, והדרכים האלו נכונות יותר. תפיסות המציאות האלו הינן טריוויאליות כיום ומובנות מאליהן, בכל אופן בחצי הכדור המערבי.
לא כך הייתה המציאות בעולם העתיק, לפני התפשטות המוסר היהודי-תנ"כי בעולם. העולם היה אלילי, והמוסר הבסיסי התבטא בעיקר במשפט האלמותי "רק החזק שורד". לא שכל בני דורנו צדיקי על וחסידי אומות העולם, אבל אני מניח כי תתקשו ממש למצוא מישהו, לא רק יהודי, שלא חושב ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא לפחות ברירת מחדל, וכך יש לנהוג עקרונית ובדרך כלל גם מעשית. נסו לדמיין עולם, והוא רחוק מאיתנו פחות מאלף שנים אחורה, שכשתאמר למישהו כי יש לדאוג לאומללים או לעזור לאזרחים טובים ונאמנים, הוא פשוט לא יבין, בכנות, על מה אתה מדבר!
המוסר של התנ"ך חולל מהפכה כ"כ גדולה בדפוסי החשיבה האנושיים ובמוחם של כל חלקי האנושות אליהם הוא הצליח לחדור, שאנחנו לא מצליחים לחשוב שאך לפני כמה מאות שנים כל זה לא היה קיים.
ואלו לא רק המצוות.
יש לכם אפשרות לדמיין כמה דברי הנביאים, המטיפים למוסר, לחמלה, לכך שכח הוא לא הדרך למשול אלא התבונה, ועוד על זה הדרך, כמה זרים ומוזרים היו המסרים הללו בעולם האלילי האירופי של קדם הפצת התנ"ך? כמה לא הגיוני היה לשמוע גוי מדבר בכנות על קל אחד, אכפתי ואוהב, שמנהל את הבריאה?
אפילו המשיח, שיבוא במהרה בימינו, לא היה מצליח לנהל דו שיח עם בורים שכאלו, תופסי נבוטים ומקטירי קטורת לאלים נורדיים מסוכסכים.
הנה לכם רמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות.
"כל אלו הדברים של ישוע הנוצרי וזה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד...
כיצד?, כבר נתמלא העולם כולו מדברי התורה והמצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב. והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה... וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם". (רמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים, הל' מלכים ומלחמות פרק י"א הל' ד' במהדורת שבתי פרנקל)
אז שאנחנו, בוגרי ישיבות, קובעי עיתים, אוהבי ה', לא נשתנה לטובה ממוסרי התנ"ך?
אל בתינו, אל משפחתנו, נשנו וילדינו, לא יחלחלו המוסרים וישנו חיים?
ונקודה קטנה נוספת.
מה ההבדל בין גשם לטל?
בגשם, מתאר ה"שפת אמת", אתה יוצא מהבית לרחוב, ותוך עשרים שניות אתה רטוב מכף רגל ועד ראש. הטל לא עובד בשיטה הזו. אתה פוסע מעדנות על המדרכה ולא חש בשינוי, אבל אחרי רבע שעה בגדיך לחים כביכול חלפת לפני ממטרה בפארק.
ההלכה היא בבחינת "יערוף כמטר לקחי". אתה יוצא משיעור הלכתי ויש לך מה לקחת הביתה. השינוי בהלכות שבת שבשולחנך הינו מדיד, ניכר, ובולט לעין. לא כן מוסרי התורה. הם, בבחינת "תזל כטל אמרתי", פועלים את פעולתם בשקט וחרישיות. אין הבטחה כי מכל שיעור תנ"ך או מעבר ביעף על פרקיו יתבצע שינוי אמפירי ומוחשי. אך מובטח לך כי אחרי תקופה של שוטטות בין בתריו, תביט אחריך ותחוש בשינוי.
הכותב הינו מרצה לתנ"ך ומחשבת ישראל
מוזמנים להצטרף לשיעורו השבועי של הרב פישר מדי מוצש"ק בשעה 21:30 עד 22:00
0 תגובות