מאבק כוחות פנימי מחריף בתוך מחנה תומכי המשטר באיראן - הוביל לסגירתו המפתיעה של מתחם הזיכרון המרכזי שהוקם בטהרן לזכרו של המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, שחוסל בידי ישראל, בפרוץ מלחמת שאגת הארי. כך דווח ברשת "איראן אינטרנשיונל".
האתר, שהוקם כמתחם תפילה ואבל רשמי סמוך למקום שבו מצא ח'אמנאי את מותו ברחוב ג'ומהורי בבירה, נעל את שעריו לאחר שקבוצה של פעילים קיצוניים, המכונים "עוטי תכריכים", השתלטה על המקום והפכה אותו למוקד של שביתה ומחאה פוליטית שנמשכה שלושה ימים רצופים, תוך שהם קוראים תיגר על מדיניות ההנהגה הנוכחית.
המשבר הנוכחי, לפי הדיווח, שנסמך על כלי תקשורת המקורבים לממסד בטהרן כמו סוכנות הידיעות "ג'מאראן", אינו מייצג את העימות המוכר בין מתנגדי המשטר לתומכיו, אלא קרע עמוק ויצרי בתוך הגרעין הקשה של נאמני הרפובליקה האסלאמית.
על פי הדיווחים, קבוצת פעילים קיצונית הגיעה למתחם האבל מהעיר משהד, כשהם לבושים בתכריכי קבורה לבנים – סמל דתי קיצוני מובהק באיראן שנועד להמחיש כי הלובשים אותו מוכנים למות כשהידים למען מטרתם. הקבוצה הקיצונית הניפה שלטים הדורשים "לנקום את דמו של המנהיג המנוח" וסירבה להתפנות מהמקום חרף בקשות חוזרות ונשנות של מארגני האתר הרשמיים.
מארגני המתחם הסבירו כי ההחלטה לסגור את המקום לחלוטין נבעה מכך שהקיצוניים שינו לחלוטין את אופיו של האתר. במקום שישמש כפי שתוכנן לתפילות, לטקסי אבל רשמיים וכדומה, הפכו אותו המוחים למחנה צבאי למחצה שכלל לינות לילה, חלוקת מזון עצמאית ואחסון ציוד הפגנות. הסגירה הרשמית נומקה ברצון "להגן על קדושת המקום", אך פרשנים פוליטיים מדגישים כי מדובר בצעד פוליטי מובהק המוכיח כי חלקים נרחבים בממסד השלטוני באיראן רואים כעת בזרמים הרדיקליים ביותר נטל ומקור להפרעה, ולא כלי שרת שימושי כפי שהיה בעבר.
שורש המחלוקת נעוץ בוויכוח מרתק על הדרך שבה יש להשתמש במוות של ח'אמנאי. בעוד הממסד הרשמי, בהובלת הנשיא מסעוד פזשכיאן ויו"ר הפרלמנט מוחמד באגר גאליבאף, מעוניין להפוך את האבל לסמל מנוהל של אחדות לאומית והמשכיות תחת ההנהגה החדשה – במיוחד על רקע המגעים הדיפלומטיים הרגישים וההבנות שהושגו מול ארצות הברית לסיום המלחמה – הרי שהזרם האולטרה-שמרני, המזוהה בעיקר עם "חזית פאידארי", מבקש להפוך את זכרו של המנהיג לקמפיין לחץ בלתי פוסק נגד בכירי הממשל, אותם הם מאשימים בפשרנות, ברפיסות ובחציית הקווים האדומים שהציב ח'אמנאי בחייו.
השבר הזה נותן את אותותיו כבר מספר שבועות ברחוב האיראני ובמסדרונות השלטון. פעילי ימין קיצוני תקפו בפומבי את צוות המשא ומתן האיראני, ובראשם שר החוץ עבאס עראקצ'י ויו"ר הפרלמנט גאליבאף, ואף קראו במהלך הפגנות להוצאתם להורג בעוון "בגידה בדם המנהיג". בעקבות הלחץ הכבד, נאלצו השלטונות להרחיק את אנשי הזרם הקיצוני מעצרות הזיכרון הליליות הרשמיות שאורגנו על ידי המדינה בטהרן, בניסיון נואש להפחית את הלהבות ולאפשר את המשך השיחות הדיפלומטיות מול וושינגטון. העימות גלש גם לחילופי האשמות חסרי תקדים בתקשורת הממסדית, כאשר אתרי אינטרנט המקורבים לשמרנים הקיצונים התעמתו חזיתית עם סוכנות הידיעות "תסנים", המזוהה עם משמרות המהפכה, סביב השאלה האם דרישותיה של איראן במשא ומתן הן ריאליות.
האירוניה הגדולה בסגירת המתחם, כפי שמציינים מומחים, היא שהמשטר עצמו הוא זה שהעניק למקום הילה דתית וקדושה עילאית בשבועות האחרונים. כלי התקשורת הרשמיים באיראן השתמשו במונחים דתיים קיצוניים כדי לתאר את אתר החיסול, ואף השוו אותו ל"תל זאינביה" – אתר היסטורי בעל מטען רגשי עצום בעולם השיעי. השימוש בטרמינולוגיה של קדושה, הקרבה ומרטירולוגיה נועד במקור לחזק את הלגיטימציה של השלטון, אך כעת מתברר שהשפה הזו הפכה לחרב פיפיות: הקיצוניים מאמצים את אותם המושגים בדיוק כדי לתקוף את הממשלה, הפרלמנט וכל גורם פרגמטי שמנסה לייצב את המדינה, במה שמסתמן כאחד המשברים הפנימיים המורכבים ביותר שידע השלטון בטהרן בשנים האחרונות.
0 תגובות