ב-7 באוגוסט 2026 נחתם הסכם ההגנה המשותף של מכה בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן – ברית שמחייבת את שלוש המדינות לראות במתקפה על אחת מהן מתקפה על כולן.
מיד לאחר החתימה עלו ספקולציות על הרחבת הברית, ובמיוחד על אפשרות שמצרים – המדינה הערבית הגדולה והמאוכלסת ביותר – תצטרף אליה.
שר החוץ הטורקי הקאן פידאן אף הצהיר כי קהיר היא "שותפה טבעית" וכי אין מניעה שתיכנס לברית לאחר הסדרת "סוגיות טכניות".
אלא שבפועל מצרים נותרה בחוץ, ועל פי דיווח בלעדי של אתר Middle East Eye, המבוסס על שלושה מקורות סעודיים בכירים שדיברו בעילום שם, מי שבאמת בלמה את הצטרפותה הייתה סעודיה עצמה.
תסכול עמוק ממשטר א-סיסי
המקורות הסעודיים מתארים תסכול עמוק ומתמשך ממשטר עבד אל-פתאח א-סיסי. סעודיה הייתה התומכת הכלכלית הגדולה ביותר של מצרים לאחר ההפיכה ב-2013, והשקיעה מיליארדים בייצוב הכלכלה המצרית. אך בריאד חשים שההשקעה לא הוחזרה.
בין הסיבות שצוינו: תפקיד "מינימלי ולא אמין" של מצרים במלחמה הארוכה של סעודיה נגד החות'ים בתימן, והיעדר תמיכה מקבילה מצד קהיר במהלך המלחמה בין ארה"ב-ישראל לאיראן. בעוד שמצרים שלחה מערכות הגנה אווירית ומטוסי קרב לאבו דאבי וא-סיסי ביקר אצל מוחמד בן זאיד יותר מפעם אחת, התמיכה בסעודיה הייתה מוגבלת.
"מצרים תמיד הייתה תלויה בנו, בארה"ב, והיא רק לוקחת ולא מחזירה", אמר יועץ בכיר לשעבר למונרכיה הסעודית. לדברי המקורות, בריאד כבר לא רואים בצבא המצרי שותף אמין למשימות הגנה קולקטיביות, ומעריכים שתרומתו הצבאית והטכנולוגית נופלת משמעותית מזו של טורקיה ופקיסטן.
שתי גרסאות סותרות
המקורות הסעודיים דוחים בתוקף את הטענה שמצרים עצמה דחתה את ההצעה. לדבריהם, א-סיסי היה שמח להצטרף כדי ליהנות מהרווחים הכלכליים. לעומת זאת, מקורות טורקיים שצוטטו באותו דיווח טענו כי קהיר לא הייתה מוכנה להצטרף בשלב זה, ולכן שלוש המדינות המשיכו בלעדיה.
הפער בין הגרסאות חושף את המתח העדין: טורקיה רצתה להרחיב את הברית ולבנות "נאט"ו אסלאמי" רחב יותר, שיכלול את הצבא הערבי הגדול ביותר ויפתח שוק נוסף לתעשיית הביטחון הטורקית. סעודיה, לעומת זאת, העדיפה ברית הדוקה ונוקשה יותר – כזו שלא תדולל על ידי שחקן שהיא רואה כלא אמין מספיק.
התלות באיחוד האמירויות
נקודה נוספת שעלתה היא התחושה בריאד שמצרים הפכה לתלויה כמעט לחלוטין באיחוד האמירויות, שנמצאת בתחרות גיאופוליטית סמויה עם סעודיה. מצרים שלחה כוחות צבאיים לאיחוד האמירויות במהלך המלחמה מול איראן, בעוד שהתמיכה בסעודיה הייתה מוגבלת יותר.
גם מנקודת המבט של קהיר ההצטרפות אינה פשוטה. מצרים מנהלת יחסים רגישים עם ישראל, נסמכת כלכלית על האמירויות, ומעדיפה לשמור על מעמד של מתווכת אזורית ניטרלית יחסית. כניסה לברית הגנה הדדית עם טורקיה ופקיסטן הייתה עלולה לסבך אותה דיפלומטית ולפגוע בחופש התמרון שלה.
נכון לעכשיו, הדלת לא נסגרה לחלוטין. המקורות הסעודיים הדגישו כי בעתיד, אם יחול שיפור ביחסים או בביצועים, ייתכן שמצרים תישקל מחדש. אך לעת עתה, ברית מכה נותרת משולשת – וסעודיה אותתה בבירור שהיא אינה מוכנה עוד לממן שותפים שלא מספקים ערך אסטרטגי בחזרה.
הפרשה חושפת לא רק את גבולות הברית החדשה, אלא גם את השחיקה במעמדה האזורי של מצרים ואת המתחים השקטים בין ריאד לאבו דאבי – שני שחקנים שעד לא מזמן נחשבו לציר אחד.
0 תגובות