מפת הכוחות במזרח התיכון עברה טלטלה בחודש האחרון עם החתימה הדרמטית של הסכם מכה. על פי פרשנים, סוריה - שהייתה שנים זירת עימות מרכזית ומוקד השפעה איראני - קיבלה הצעה להצטרף לברית עם טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן.
המהלך נועד לקבע את דמשק בציר הסוני ולנתק אותה מטהראן, אך עבור ישראל מדובר במלכוד כפול: לצד חסימת "ציר הרשע", היא מתמודדת כעת עם מגבלות חמורות על חופש הפעולה, שינוי במאזן ההרתעה, פגיעה בנורמליזציה וטלטלה מסוכנת בגולן.
הברית החדשה בדמשק: חסימת "ציר הרשע" האיראני
הווטו המסתורי: ריאד נגד קהיר בצל המלחמה באיראן
הברית בין טורקיה, סעודיה ופקיסטן נועדה חלקית ליצור חזית סונית שתחסום את ההשפעה האיראנית.
אם סוריה תבחר להצטרף, היא עשויה לזכות במעטפת ביטחונית וכלכלית סונית חזקה שתסייע לה לנתק את עצמה מהשפעת טהרן.
עבור ישראל, תרחיש כזה מהווה תעודת ביטוח פוטנציאלית נגד כל ניסיון עתידי של איראן או של מיליציות שיעיות לנצל את חוסר היציבות בסוריה כדי להשתקע מחדש במדינה. חסימת המסדרון האיראני-סורי הייתה יעד ישראלי מרכזי במשך שנים, והצטרפות אפשרית של דמשק לציר הסוני עשויה לקדם אותו באופן משמעותי.
מעבר להיבט הביטחוני, חסות סעודית וטורקית עשויה להעניק לממשל בדמשק לגיטימציה אזורית וכלים לשיקום. סוריה שואפת בבירור להשתלב מחדש במערכת האזורית לאחר מלחמת האזרחים, והברית מציעה לה מסלול אפשרי לכך.
יציבות יחסית תחת חסות סונית עשויה להפחית את הסיכון שהמדינה תהפוך ל"מדינת פיראטים" או לחממת טרור של ארגונים כמו דאעש, בסמוך לגבול ישראל.
עם זאת, יש להדגיש: סוריה טרם הצטרפה רשמית, והיא מסתייגת מהמהלך בשל מיקומה הרגיש מול ישראל. ההצטרפות נותרת בגדר אפשרות בלבד. ישראל נדרשת לעקוב אחר ההתפתחויות בזהירות, ולהבחין בין הפוטנציאל החיובי של קיבוע סוני לבין המציאות הנוכחית שבה דמשק עדיין מחוץ לברית.
המחיר האסטרטגי של הברית הסונית
אחד החששות המרכזיים בישראל נוגע לאפשרות שהצטרפות סוריה לברית תיצור מלכוד מסוג "תקיפה על אחת כמתקפה על כולן".
הסכם מכה כולל סעיף הגנה הדדי, ואם סוריה תהפוך לחברה רשמית, כל תקיפה ישראלית בשטחה – גם אם היא מכוונת נגד מטרות טרור נקודתיות או שרידי תאים איראניים – עלולה להתפרש כפגיעה בברית כולה.
הדבר עלול להגביל את חופש הפעולה המבצעי שממנו נהנה צה"ל בשנים האחרונות.סיכון נוסף הוא עימות דיפלומטי או משברי מול מעצמות. פעולה צבאית ישראלית בסוריה עלולה לגרור תגובה לא רק מדמשק, אלא גם מטורקיה (חברת נאט"ו) ומפקיסטן (מעצמה גרעינית).
עם זאת, בניגוד לסעיף 5 של נאט"ו, אין כיום מנגנון תגובה אוטומטי רשמי ומחייב בברית מכה.
ההנחה בדבר תגובה צבאית קולקטיבית מחייבת היא משוערת בלבד. סוריה עצמה מהססת להצטרף בדיוק בגלל החשש מהסתבכות בעימותים מול ישראל. לכן, גם אם ההצטרפות תתממש, מידת ההגבלה על צה"ל תלויה בפרשנות המעשית של ההסכם ובנכונות השותפות לפעול. ישראל תידרש לנהל דיפלומטיה זהירה ולהבהיר כי פעולותיה מכוונות נגד איומים משותפים
הרתעה קולקטיבית: צבא סוריה המשוקם
הברית נחתמה בין היתר כדי לייצר הרתעה קולקטיבית מול איומים אזוריים, והאפשרות שסוריה תצטרף נועדה להציב קו אדום ברור יותר לגבי ריבונותה של סוריה המשוקמת.
עצם קיומה של הברית כבר משנה את האווירה האסטרטגית, גם בלי הצטרפות סורית מלאה.אם סוריה תבחר להצטרף, היא עשויה לזכות במימון סעודי ובטכנולוגיה צבאית טורקית מתקדמת – מל"טים, מערכות הגנה ואמצעי לחימה – כדי לשקם את צבאה.
צבא סורי מודרני יותר, גם אם אינו מופעל על ידי איראן, עשוי להוות אתגר אסטרטגי חדש לצה"ל.
עם זאת, המימון הסעודי המסיבי והטכנולוגיה הטורקית עדיין לא הוכרזו או התחייבו רשמית. מדובר בהערכה סבירה אך לא מאומתת.
גם ההרתעה הקולקטיבית אינה אוטומטית. ישראל נדרשת להיערך לתרחיש שבו סוריה מצטרפת ומקבלת חיזוק צבאי, אך גם לשמור על פרופורציות לנוכח ההיסוס הסורי הנוכחי. בניית הרתעה נגדית ושמירה על עליונות טכנולוגית יישארו כלים מרכזיים.
המשוואה משתנה: האתגר הדיפלומטי של ישראל
הסעודים, המסתכלים על סוריה כעל שותפה אסטרטגית חדשה ומרכזית במרחב, עשויים להתנות מעתה כל התקדמות עתידית ביחסיהם עם ישראל בהסדרת האינטרסים וגבולותיה של דמשק – לרבות סוגיות רגישות עד מאוד הנוגעות לרמת הגולן, לנוכחות הצבאית הישראלית ולמנגנוני התיאום הביטחוני בגזרה.
במקום שתהליך הנורמליזציה יתקדם באופן טבעי על בסיס אינטרסים כלכליים וביטחוניים משותפים נגד האיום האיראני, הוא עלול להסתבך ולהיבלם בדרישות סוריות נוקשות המגובות במלוא כובד המשקל של ריאד. השפעה מסוכנת זו אינה מוגבלת לסעודיה בלבד; טורקיה, שכבר מנהלת מערכת יחסים מורכבת ומתוחה מול ישראל, עלולה לנצל את הברית החדשה כדי להפעיל לחץ דיפלומטי חסר תקדים, בעוד פקיסטן תמצא את הכלים לגייס תמיכה רחבה בעולם המוסלמי כולו.
התוצאה הישירה עלולה להתבטא בהאטה דרסטית בתהליכי הנורמליזציה האזוריים, בהגברת הביקורת הבינלאומית הנוקבת על ישראל, ובהפיכתו של כל עימות מקומי או משבר נקודתי בסוריה לסוגיה אזורית רחבה ומסתעפת. מול מציאות מדינית סבוכה זו, ישראל תיאלץ לנהל דיפלומטיה זהירה ומורכבת פי כמה, לחפש ערוצי הידברות עקיפים וישירים עם דמשק בחסות בינלאומית, ולהמשיך לחדד את האינטרסים המשותפים במאבק בלתי מתפשר בטרור ובחסימת כל ניסיון התבססות של טהראן.
ההשלכות מרחיקות הלכת על יחסי החוץ של ישראל ממחישות באור חד וברור כיצד מהלך ביטחוני-גיאופוליטי בודד מסוגל לערער ולשנות מן היסוד את משוואת הנורמליזציה כולה.
עידן הגולן החדש: רגע המבחן של ישראל
בעבר היה הסכסוך בגבול הצפון מוגבל בעיקר למשטר אסד המבודד או לשלוחות האיראניות שפעלו בשטח הסורי. כיום – עם כניסת סוריה לברית – כל תקרית גבול, כל מחלוקת על ריבונות או כל פעולה צבאית ברמת הגולן הופכת מיד לאירוע שבו מעורבות שלוש מעצמות אזוריות חזקות – טורקיה, סעודיה ופקיסטן.
המציאות הזו של הסכסוך מצמצמת באופן משמעותי את יכולת התמרון המדינית והצבאית של ישראל. מה שהיה בעבר עימות דו-צדדי או מוגבל הופך לעניין רב-צדדי בעל פוטנציאל הסלמה גבוה.
השינוי בסטטוס קוו מחייב את ישראל לחשוב מחדש על מדיניותה בגולן. כל פעולה יזומה, גם אם היא מוצדקת מבחינה ביטחונית, עלולה לגרור גינויים, לחץ דיפלומטי ואף איומים בתגובה מצד חברות הברית. במקביל, דמשק עצמה עשויה להרגיש בטוחה יותר לדרוש שינויים במציאות בשטח או להעלות את סוגיית הריבונות בפורומים בינלאומיים בגיבוי שותפותיה.
התוצאה היא צמצום מרחב הגמישות הישראלי והפיכת הגולן מזירה שבה ישראל נהנתה מעליונות ברורה לזירה רגישה יותר מבחינה מדינית.
כדי להתמודד עם המציאות החדשה, ישראל תידרש לשלב בין עוצמה צבאית לבין דיפלומטיה אקטיבית, לבנות ערוצי תיאום עם השחקנים החדשים ולשמור על קו אדום ברור בכל הנוגע לביטחונה הלאומי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בסיכומו של דבר, הסכם מכה יוצר מציאות אסטרטגית חדשה במזרח התיכון. הוא מציע לישראל הזדמנות אפשרית לחסימת ההשפעה האיראנית בסוריה, אך במחיר של סיכונים פוטנציאליים בתחומי חופש הפעולה, ההרתעה, הנורמליזציה והגולן. ההתמודדות עם המציאות הזו תדרוש מישראל שילוב מדויק של מעקב צמוד, עוצמה ודיפלומטיה – כל עוד סוריה ממשיכה להסס מחוץ לברית.
0 תגובות