מפת הכוחות במזרח התיכון עברה טלטלה בחודש האחרון עם החתימה הדרמטית של הסכם מכה. על פי דיווחים ראשונים בסוכנות הידיעות רויטרס, סוריה - שהייתה שנים זירת עימות מרכזית ומוקד השפעה איראני - צורפה רשמית לברית אסטרטגית חסרת תקדים עם טורקיה, ערב הסעודית ופקיסטן.
המהלך נועד לקבע את דמשק בציר הסוני ולנתק אותה מטהראן, אך עבור ישראל מדובר במלכוד כפול: לצד חסימת "ציר הרשע", היא מתמודדת כעת עם מגבלות חמורות על חופש הפעולה, שינוי במאזן ההרתעה, פגיעה בנורמליזציה וטלטלה מסוכנת בגולן.
הברית החדשה בדמשק: חסימת "ציר הרשע" האיראני
הצטרפותה הדרמטית של סוריה לברית האזורית החדשה לצד טורקיה, סעודיה ופקיסטן – במסגרת המסתמנת כ"הסכם מכה" – מסמנת רעידת אדמה גיאו-אסטרטגית שנועדה לחסום לצמיתות את ההשפעה של טהראן. במשך יותר מעשור שימשה סוריה כעורק חיים מרכזי וכמסדרון אסטרטגי להעברת אמצעי לחימה, יועצים צבאיים ומיליציות שיעיות מלב ליבה של הרפובליקה האיסלאמית ועד לגבול לבנון ורמת הגולן. כעת, ההסכם החדש מציע לממשל בדמשק מעטפת ביטחונית וכלכלית סונית איתנה, הכוללת גיבוי דיפלומטי רחב, סיוע צבאי טורקי ותמיכה כלכלית סעודית נרחבת.
עבור ישראל, מדובר בתעודת ביטוח משמעותית המצמצמת דרמטית את הסיכון לנסיונות עתידיים מצד איראן או השלוחות הנאמנות לה להשתקע מחדש בשטח הסורי. חסימת המסדרון הזה בולמת את האיום להקמת בסיסים קדמיים של כוח קודס או של חזבאללה בסמוך לגבול הצפוני, ויוצרת מציאות ביטחונית חדשה לחלוטין.
מעבר להיבט הביטחוני הישיר, החסות הסעודית-טורקית מעניקה לדמשק לגיטימציה אזורית חסרת תקדים וכלים קריטיים לשיקום המדינה. לאחר שנים ארוכות של מלחמת אזרחים עקובה מדם, הרס כלכלי מחפיר ופיצול טריטוריאלי עמוק, סוריה ניצבה על סף תהום והייתה קרובה להפוך ל"מדינת פיראטים" או לחממת טרור של ארגונים סלפיים-ג'יהאדיסטיים דוגמת דאעש. יציבות יחסית בחסות המחנה הסוני עשויה להפחית דרמטית את זליגת הטרור לעבר הגבול הישראלי.
עם זאת, הקיבוע החדש בציר הסוני אינו חף מסיכונים וממלכודות אסטרטגיות: הוא יוצר תלות הדוקה של דמשק באנקרה ובריאד, ומעלה סימני שאלה נוקבים באשר למידת עצמאותו של הממשל הסורי בקבלת החלטות ביטחוניות עצמאיות. ישראל, מצדה, תידרש לעקוב מקרוב ובשבע עיניים אחר יישומן בפועל של ההתחייבויות למניעת נוכחות איראנית בשטחה של השכנה מצפון, שכן כל הפרה עתידית עלולה להחזיר את האיום הישן במהירות הבזק. בשורה התחתונה, המהלך מייצג הזדמנות פז אסטרטגית לנתק את סוריה מהציר השיעי, אך הוא מחייב בו זמנית את ישראל להסתגל למציאות מורכבת שבה דמשק חדלה מלהיות שחקן מבודד ומדוכא.
המחיר האסטרטגי של הברית הסונית
השתלבותה של סוריה בברית האזורית החדשה טומנת בחובה מלכודת אסטרטגית מורכבת ומדאיגה עבור ישראל. כל פעולה צבאית עתידית בשטח הסורי – תהא זו תקיפה נקודתית נגד יעדי טרור, חיסול שרידי תאים איראניים או סיכול תשתיות של מיליציות – עלולה להתפרש כפגיעה ישירה בברית כולה ובמעטפת ההגנה שלה. המצב החדש, שבו כל פגיעה באחת החברות נתפסת כמתקפה על כולן, מצמצם באופן דרסטי וחסר תקדים את חופש הפעולה המבצעי שעמד לרשות צה"ל לאורך שנים במסגרת "המערכה שבין המלחמות" (מב"מ).
הסיכון המונח על הכף אינו תיאורטי בלבד, והשלכותיו עלולות לערער את המרחב כולו. פעולה צבאית ישראלית בסוריה עלולה לגרור תגובה חריפה או משבר דיפלומטי מסוכן לא רק מול דמשק, אלא גם מול אנקרה – חברת נאט"ו בעלת עוצמה צבאית אדירה ויכולות טכנולוגיות מתקדמות – ומול פקיסטן, מעצמה גרעינית בעלת משקל סגולי משמעותי בעולם המוסלמי. טורקיה כבר הוכיחה בעברה הקרוב נכונות להגיב בתקיפות על מהלכים ישראליים בגזרות השונות, ופקיסטן עלולה לנצל את האירוע כדי לחזק ולבסס את מעמדה האזורי.
תוצאת המצב החדש עלולה להיות כפיית ריסון עצמי על ישראל, היסוס בביצוע תקיפות מונעות קריטיות והסטת חלק מהפעילות המודיעינית והמבצעית לערוצים חלופיים ויעילים פחות. במקביל, ירושלים תיאלץ לשאת בנטל דיפלומטי כבד ומורכב כדי להבהיר לבעלות הברית החדשות של סוריה כי פעולותיו של צה"ל ממוקדות אך ורק בהסרת איומים משותפים ולא בפגיעה בריבונות הסורית המחודשת.
הגבלת חופש הפעולה הזו היא המחיר הישיר והכבד של הקיבוע הסוני בדמשק. עבור מערכת הביטחון הישראלית, מדובר בקריאת השכמה המחייבת חשיבה מחודשת מיסודה על כללי המשחק בזירה הצפונית.
הרתעה קולקטיבית: צבא סוריה המשוקם
צירופה של סוריה לברית האזורית החדשה נועד להציב קו אדום עבה וברור סביב ריבונותה של המדינה החדשה, ולשדר מסר חד-משמעי לירושלים: כל ניסיון לשנות את המציאות בשטח ייתקל בתגובה צבאית ומדינית מתואמת של שחקנים חזקים. במסגרת זו, ההרתעה האזורית אינה מבוססת עוד על משטר מבודד וחלש או על רשת של מיליציות חמושות, כי אם על מעטפת רחבה הכוללת מדינות בעלות משקל כלכלי, צבאי ודמוגרפי משמעותי במרחב.
תחת כנפי החסות של הברית, סוריה צפויה לזכות במימון סעודי מסיבי ובטכנולוגיה צבאית טורקית מתקדמת הכוללת מל"טים, מערכות הגנה אווירית מתקדמות, אמצעי לחימה מדויקים ותורות לחימה מודרניות, כל זאת במטרה لشקם מן היסוד את צבאה שהתפרק לחלוטין בשנות מלחמת האזרחים. צבא סורי מודרני ומשוקקום, גם אם מנותק מהשפעתה הישירה של איראן, מהווה אתגר אסטרטגי חדש ומורכב עבור צה"ל. הוא משנה באופן מהותי את מאזן הכוחות המקומי, מחייב את מערכת הביטחון בהקצאת משאבים מוגברת להגנה ולמודיעין, ומקפיץ משמעותית את המחיר של כל עימות עתידי בגזרה.
מערך ההרתעה הקולקטיבית הזה עשוי אמנם לרסן את ישראל ולבלום פעולות יזומות רחבות היקף מתוך חשש מהסלמה רב-צדדית, אך עוצמתו האמיתית נותנת תלויה במידה רבה באמינות ההתחייבויות של שותפות הברית ובנכונותן לעמוד מאחוריהן בפועל. מול מציאות זו, ישראל תידרש לבנות בדחיפות מנגנוני הרתעה נגדית, לחזק את שיתופי הפעולה עם שחקנים אזוריים נוספים, ולהקפיד על שמירת עליונות טכנולוגית ומודיעינית מוחלטת כדי לאזן את השינוי הדרמטי במפה.
המשוואה משתנה: האתגר הדיפלומטי של ישראל
הסעודים, המסתכלים על סוריה כעל שותפה אסטרטגית חדשה ומרכזית במרחב, עשויים להתנות מעתה כל התקדמות עתידית ביחסיהם עם ישראל בהסדרת האינטרסים וגבולותיה של דמשק – לרבות סוגיות רגישות עד מאוד הנוגעות לרמת הגולן, לנוכחות הצבאית הישראלית ולמנגנוני התיאום הביטחוני בגזרה.
במקום שתהליך הנורמליזציה יתקדם באופן טבעי על בסיס אינטרסים כלכליים וביטחוניים משותפים נגד האיום האיראני, הוא עלול להסתבך ולהיבלם בדרישות סוריות נוקשות המגובות במלוא כובד המשקל של ריאד. השפעה מסוכנת זו אינה מוגבלת לסעודיה בלבד; טורקיה, שכבר מנהלת מערכת יחסים מורכבת ומתוחה מול ישראל, עלולה לנצל את הברית החדשה כדי להפעיל לחץ דיפלומטי חסר תקדים, בעוד פקיסטן תמצא את הכלים לגייס תמיכה רחבה בעולם המוסלמי כולו.
התוצאה הישירה עלולה להתבטא בהאטה דרסטית בתהליכי הנורמליזציה האזוריים, בהגברת הביקורת הבינלאומית הנוקבת על ישראל, ובהפיכתו של כל עימות מקומי או משבר נקודתי בסוריה לסוגיה אזורית רחבה ומסתעפת. מול מציאות מדינית סבוכה זו, ישראל תיאלץ לנהל דיפלומטיה זהירה ומורכבת פי כמה, לחפש ערוצי הידברות עקיפים וישירים עם דמשק בחסות בינלאומית, ולהמשיך לחדד את האינטרסים המשותפים במאבק בלתי מתפשר בטרור ובחסימת כל ניסיון התבססות של טהראן.
ההשלכות מרחיקות הלכת על יחסי החוץ של ישראל ממחישות באור חד וברור כיצד מהלך ביטחוני-גיאופוליטי בודד מסוגל לערער ולשנות מן היסוד את משוואת הנורמליזציה כולה.
עידן הגולן החדש: רגע המבחן של ישראל
בעבר היה הסכסוך בגבול הצפון מוגבל בעיקר למשטר אסד המבודד או לשלוחות האיראניות שפעלו בשטח הסורי. כיום – עם כניסת סוריה לברית – כל תקרית גבול, כל מחלוקת על ריבונות או כל פעולה צבאית ברמת הגולן הופכת מיד לאירוע שבו מעורבות שלוש מעצמות אזוריות חזקות – טורקיה, סעודיה ופקיסטן.
המציאות הזו של הסכסוך מצמצמת באופן משמעותי את יכולת התמרון המדינית והצבאית של ישראל. מה שהיה בעבר עימות דו-צדדי או מוגבל הופך לעניין רב-צדדי בעל פוטנציאל הסלמה גבוה.
השינוי בסטטוס קוו מחייב את ישראל לחשוב מחדש על מדיניותה בגולן. כל פעולה יזומה, גם אם היא מוצדקת מבחינה ביטחונית, עלולה לגרור גינויים, לחץ דיפלומטי ואף איומים בתגובה מצד חברות הברית. במקביל, דמשק עצמה עשויה להרגיש בטוחה יותר לדרוש שינויים במציאות בשטח או להעלות את סוגיית הריבונות בפורומים בינלאומיים בגיבוי שותפותיה.
התוצאה היא צמצום מרחב הגמישות הישראלי והפיכת הגולן מזירה שבה ישראל נהנתה מעליונות ברורה לזירה רגישה יותר מבחינה מדינית.
כדי להתמודד עם המציאות החדשה, ישראל תידרש לשלב בין עוצמה צבאית לבין דיפלומטיה אקטיבית, לבנות ערוצי תיאום עם השחקנים החדשים ולשמור על קו אדום ברור בכל הנוגע לביטחונה הלאומי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בסיכומו של דבר, הסכם מכה והצטרפות סוריה לברית הסונית מייצגים נקודת מפנה גיאופוליטית במזרח התיכון. הם מציעים לישראל הזדמנות לחסום את ההשפעה האיראנית, אך במחיר של מגבלות מבצעיות, הרתעה חדשה, סיבוך תהליכי נורמליזציה ושינוי הסטטוס קוו בגולן. ההתמודדות עם המציאות הזו תדרוש מישראל שילוב מדויק של עוצמה, דיפלומטיה ותכנון אסטרטגי ארוך טווח.
0 תגובות