פסגת החירום הערבית-אסלאמית, שהתכנסה השבוע בדוחא בתגובה לתקיפה ישראלית נגד מנהיגי חמאס בקטר, עוררה תקוות רבות אך הסתיימה באכזבה ניכרת בעולם הערבי. למרות קריאות נרגשות וגינויים חריפים, הפסגה הניבה פעולה קולקטיבית מוגבלת בלבד, כשחילוקי דעות בין המדינות החברות צפו ועלו.
התסכול היה מורגש. בעוד מדינות כמו איראן גינו בחריפות את ישראל, מדינות אחרות ששומרות על קשרים דיפלומטיים עמה, כולל החתומות על הסכמי אברהם כמו בחריין ואיחוד האמירויות, היססו לנקוט בצעדים חמורים יותר. ראש ממשלת מלזיה, אנואר איברהים, ביטא את האכזבה כשאמר: "מילים לא ישימו קץ לאלימות. הצהרות לא ישחררו את פלסטין. יש לנקוט בצעדים עונשיים קונקרטיים". בפועל, ההודעה הסופית של הפסגה הסתפקה בקריאה למדינות "לנקוט בכל האמצעים החוקיים והיעילים כדי לעצור את התוקפנות הישראלית נגד העם הפלסטיני" התחייבות שנתפסה כצנועה מאוד. ברשתות הערביות הפגישה אף תוארה כ"פתטית".
בלב הביקורת והתסכול עמד נאומו הכמעט "חריף" של אמיר קטר, השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני, אשר מתח ביקורת נוקבת על ישראל. הוא האשים את ישראל בחתירה מכוונת תחת המשא ומתן ובהפיכת עזה לבלתי ראויה למגורים.
האמיר תהה באופן פומבי על כוונותיה של ישראל: "אם ישראל נחושה להרוג מנהיגי חמאס, מדוע בכלל לעסוק בשיחות? אם מטרתם לשחרר חטופים, מדוע הם מכוונים למתווכים?". וקינח שהתנהלות ישראל בעזה כ"רצח עם".
למרות הנאומים החריפים והגינויים, הפסגה הסתיימה במיצוי של "מעט מאוד פעולות קונקרטיות", מה שהותיר את העולם הערבי עם תחושה של אכזבה עמוקה מכך שקריאות חזקות לא תורגמו ללחץ משמעותי על ישראל.
0 תגובות