מדברים על חינוך - חלק שמיני
צילום: כיכר הסכתים
סיומו של "בין הזמנים" והחזרה המיוחלת לשגרה מביאים עמם לא פעם דרמות מטלטלות בתוך הבתים. המעברים הגדולים של הגילאים השונים – מתלמוד התורה לישיבה קטנה, מישיבה קטנה לישיבה גדולה, או כניסת הבנות לסמינרים – מציבים בפני הילדים אתגרים נפשיים עצומים. עבור בחור צעיר, המעבר לישיבה גדולה הכולל מגורים בפנימייה רחוקה יכול לעורר הלם תרבותי של ממש. אך גם מעבר פשוט כביכול, כמו עליית כיתה מכיתה חביבה ומוכרת אל כיתה גבוהה יותר שבה מתחילים ללמוד גמרא תחת דרישות נוקשות של רבי קשוח, עלול לערער לחלוטין את עולמו של הילד.
סערת השינויים והפרשנות הביתית
שינויים הם אחד הדברים הקשים ביותר לילדים, ובמיוחד לאלו המתמודדים עם קשיי קשב וריכוז (ADHD או ADD), שאצלם היעדר הוויסות הופך כל גירוי חדש לסערה פנימית. קשיים אלו פוגשים גם ילדים שחוו פינוק יתר בילדותם, וכעת נאלצים להתמודד לראשונה עם דרישות המערכת. כאשר הילד חוזר הביתה מתוסכל, עצבני או מסוגר, עומדות בפנינו שתי דרכים להגיב. אנו יכולים לנקוט בגישה קשוחה של "נגמרו הפינוקים, אלו החיים ותתחיל לעבוד" – ובכך לנעול בפניו את הדלת ולהבהיר לו שאין לו עם מי לדבר בבית. הדרך הנכונה והמצילה היא להפגין הזדהות עמוקה, להכיר בקושי שלו ולתת לו את ההרגשה שהבית הוא המקום הבטוח ביותר לפרוק בו את הלב.
בישיבות קטנות, השינוי בסדר היום הוא דרסטי: הילד שהיה רגיל לחזור הביתה בשעות אחר הצהריים, ליהנות מהפסקה ארוכה של שעתיים ולשחק בחצר, נזרק בבת אחת אל תוך רצף לימודי ארוך ומתיש ללא זמן לפינוקים, ואז המשפט הכואב ביותר שנשמע מפי בחורי ישיבה רבים הוא: "ההורים שלי לא מבינים אותי, הם לא יודעים מה אני עובר". אבות רבים, העסוקים בעבודתם או בלימודם בכולל, נוטים לפטור את הקשיים בהנחה ש"הכל יסתדר מעצמו", אך ההתעלמות הזו פוצעת את נפש הבחור. חובתנו היא לעצור, להקשיב ולהראות לו שאנו איתו בתוך הגלים והסערות.
מסר לבחור המתמודד: "אתה לא בבור"
אם נקשיב באמת, נגלה שהבחור החש מצוקה שרוי לעיתים בלחץ פנימי כבד. הוא שואל את עצמו "לאן נכנסתי?" ומתחיל להיבהל. המסר החשוב ביותר שצריך להדהד באוזניו הוא פשוט: אל תיבהל, הלחץ הזה טבעי לגמרי והוא חלק מתהליך שכל אדם עובר במעברים בחיים. אתה לא נמצא בבור עמוק; אתה פשוט מתמודד כמו כולם.
לצד זאת, יש לנהל נכון את משאבי האנרגיה. בחורים לחוצים מנסים לעיתים לקחת על עצמם תוספות לימודיות וולונטריות, כמו השכמה מוקדמת ללימוד שלפני התפילה, ובכך מרוקנים את ה"סוללה" שלהם כבר בתחילת הדרך. הסיכון עבור בחור שאינו מסוגל לעמוד בעומס הלימודי של 18 שעות ברצף ומנסה לעשות זאת בכל זאת, גדול בהרבה מהסיכון של בחור שיכול לעמוד בכך וימתין מעט עם הלחץ. מנוחת צהריים ושינה טובה אינן מותרות, אלא צורך חיוני למערכת העצבים של המוח.
חלוקת עומסים ובניית עצמאות
כאשר ילד מגיע ומציף קושי גדול של "אני לא יכול יותר", המפתח להתמודדות הוא פירוק המשימה הגדולה למשימות קטנות. בדומה לסיפור הידוע על החפץ חיים שנדרש לעמוד שעות ארוכות בשמירה בקור הסיבירי, ושרד הודות לכך שחילק את השעות למקטעים קטנים של רבע שעה בכל פעם – כך עלינו לעזור לילד לפרק את קשיי היום-יום לחלקים קטנים ופתירים.
אחד הכלים החינוכיים החשובים ביותר בישיבה קטנה הוא בניית העצמאות. בניגוד לדחף ההורי הטבעי להרים טלפון לר"מ או למשגיח בכל פעם שלילד קשה עם החברותא או עם האוכל, עלינו ללמד את הילד לפנות בעצמו לדמויות החינוכיות ולדבר על ליבו. פנייה של הבחור עצמו מציגה אותו כמי שרוצה להתקדם וללמוד, ולא כמי שבא להתלונן. רק במקרים חריגים של פגיעה חברתית קשה או חרם, חלה על ההורים חובה להתערב באופן אקטיבי מול הנהלת המוסד.
סכנת ה"מותגים" ביהדות
תופעה כאובה שראוי להציף אותה היא המרדף ההורי אחר "מותגים ביהדות". הורים רבים דוחפים את בנם לישיבות יוקרתיות שאינן מתאימות לרמתו הלימודית או הרוחנית, רק כדי שיוכלו להתגאות בכך בבית הכנסת בשבת. התוצאה של מהלך כזה היא הרסנית: הבחור מרגיש נחות, חווה תסכול מתמשך ומועד לנשירה רוחנית קשה.
כאשר בחור מגיע ואומר "אני לא רוצה את הישיבה הזו יותר", חובה עלינו לשבת איתו לשיחה עמוקה של הקשבה והכלה, מבלי לשפוט ומבלי לשלוף פתרונות מהירים. אם לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע תורניים מבינים שאכן נעשתה טעות בבחירת המוסד, יש להעביר את הילד למסגרת תומכת המתאימה לרמתו. השארת הילד בכוח במקום שאינו מתאים לו רק כדי לשמור על תדמית חיצונית, עלולה לעורר בו שנאה עמוקה לגמרא וליהדות כולה. עם זאת, יש לזכור שחובה לשמור עליו בתוך מסגרת בעלת אופי רוחני של בני תורה, ולא לזרוק אותו למקומות שידרדרו אותו חלילה, שכן ברגע שיוצאים ממסגרת אחת – הדרך החוצה מהמסגרת הבאה הופכת קלה בהרבה.
הבית כנמל מבטחים
תפקידנו המרכזי כהורים לאורך השנה כולה הוא להעניק חיזוקים רשמיים להתאמצות של הילד, ולא רק להצלחותיו הלימודיות. הבית של בחור הישיבה חייב להיות כמו נמל. האונייה החוזרת מן הים הסוער אל הנמל זקוקה לשני דברים: לפרוק את הסחורה הישנה (הקשיים והלחצים שצבר במהלך השבוע), ולהיטען בסחורה חדשה של כוחות, חום ואהבה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כאשר הבחור חוזר הביתה בסוף השבוע, אנו צריכים לתת לו את המקום והכבוד הראויים לו, לפנק אותו במאכלים האהובים עליו, להכין לו את השוקולד שהוא אוהב או את המשקה המועדף עליו, ולדאוג שיוכל לנוח באמת. בסופו של דבר, מדובר בנער צעיר שנכנס לתוך עולם נוקשה של משמעת עצמית ולחצים עצומים, והחום, הפינוק וההקשבה הבלתי מתפשרת בבית הם הדלק שיאפשר לו להמשיך להפליג בהצלחה בים התורה.
בברכת זמן חורף מוצלח לכולם!
0 תגובות