
מסכת מנחות, דף ע'
בדף שלנו אנחנו עוסקים באיסור לקצור את חמשת מיני דגן בארץ ישראל לפני הקרבת העומר. התורה קבעה שקצירת העומר, שמתקיימת בלילה שבין ט"ו לט"ז בניסן, היא זו שמתירה את הקציר לכל עם ישראל, ונשאלת השאלה: מה הדין בזמן הזה? האם גם היום, כשאין לנו בית מקדש ואין לנו הקרבת עומר, עדיין חל איסור לקצור את התבואה החדשה לפני התאריך המיועד?
ובכן, בשו"ת שאגת אריה דן בנושא ומכריע שמותר לקצור לכתחילה. לשיטתו, איסור הקצירה תלוי באופן ישיר ובלעדי בהקרבת העומר. התורה השתמשה בלשון "ראשית קצירכם", וזה מלמד שהאיסור קיים רק כשיש קורבן עומר שבא להתיר את הקציר. ברגע שאין מזבח ואין קורבן, ממילא פקע גם איסור הקצירה, והדבר מותר.
לעומת זאת, מדברי הרמב"ם נראה לא כך. הרמב"ם פוסק שבארץ ישראל אסור לקצור מחמשת מיני דגן קודם לקצירת העומר, והוא אינו מציין שזה דין שתקף רק בזמן שבית המקדש קיים. זאת אומרת האיסור אינו תלוי בביצוע ההקרבה בפועל, אלא אך ורק בתאריך.
בספר שפת אמת הוסיף טעם לשיטת הרמב"ם והוא שב"ה בקרוב יבנה בית המקדש, אז אם אדם יקצור, ולאחר מכן יבנה בית המקדש, נמצא שהוא ביטל את המושג ראשית קצירכם. גם בספר מלבושי יום טוב, דחה את דברי השאגת אריה, וכתב שלענין קצירת העומר, קדושת הארץ לא בטלה גם בזמן הזה, ולכן האיסור עדיין קיים.





0 תגובות