אותיות נוספות: אסור למחוק אותן, אבל מה עם כוונה מיוחדת?

פנינת הדף היומי מתוך דבר ראשון (צילום: כיכר השבת)

זבחים, דף פז -

בסוגיא שלנו אנחנו לומדים שהמזבח מקדש את מה שנוגע בו, וכן כלי שרת מקדשים את מה שבא לתוכם. ומכאן למדו האחרונים ששם השם מקדש את הנטפלים אליו, ז"א את האותיות הנוגעות בו, לדוגמא במילה אלוהינו, האותיות נון ו- ואו, הן טפילות לשם השם, וגם אותן אסור למחוק. ובשו"ת רעק"א הסתפק האם גם אותן אותיות צריכות כוונה הכתיבה לשם השם, כמו באותיות השם עצמו, שאם כתב אותן ללא כוונה הרי הן פסולות.

בספר 'להורות נתן' כתב שזה תלוי, איך אנחנו מסתכלים על הדין של אותן אותיות. מצד אחד ניתן לומר שאותן אותיות נוספות, כיון שהן נטפלות לשם, הן קיבלו ממש את קדושת השם, ולכן הן צריכות גם כוונה כשכותבים אותן. מצד שני ניתן לומר שאין להן ממש את קדושת השם, והן לא צריכות כוונה בכתיבה, אלא שפשוט יש דין שאסור למחוק אותן כיון שהן טפילות לשם השם.

וכתב להוכיח מדברי הרמב"ם שכתב שכלי שרת מקדשים רק מדעת, ואם יכניסו משהו לכלי שרת ללא דעת, הכלי לא מקדש אותו, וכתב שכך מבואר גם בירושלמי, מסכת סוכה, לגבי המזבח, ולפי זה יש לומר שגם שם השם לא מקדש אלא מדעת, וצריך כוונה לקדש את האותיות הללו.