"זו מחאה כלכלית, לא מהפכה": המומחה לאיראן מצנן את ההתלהבות מהמהומות

מחאת הסוחרים, לא המהפכנים

למרות התמונות המרשימות, מותאי מסביר כי מדובר בטיפה בים. "באיראן חיים למעלה מ-85 מיליון תושבים, ורק בטהראן הבירה חיים כ-15 מיליון", הוא אומר. "גם אם רואים 100 אלף איש ברחובות, זה עדיין לא מסה קריטית למהפכה".

לדבריו, ההפגנות הנוכחיות שונות מאלו שראינו בעבר סביב נושא החיג'אב. "הפעם המחאה היא כלכלית נטו, לא פוליטית ולא נגד המנהיג העליון חמינאי", מסביר מותאי. מוקד ההפגנות הוא ה'בזאר' של טהראן, והזעם נובע מהתרסקות המטבע המקומי.

ההרוג הראשון במחאות באיראן? אלו הדיווחים שמתרוצצים במדינה

אריה רוזן|31.12.25

כשהכסף לא שווה את הנייר

המצב הכלכלי באיראן, לפי מותאי, הגיע לשפל חסר תקדים. "הדולר הגיע לערך בלתי נתפס של 150 אלף טומן. אדם צריך שק מלא של כסף איראני כדי לקנות דולר אחד", הוא מתאר.

הכלכלה האיראנית, שבעבר הייתה מעצמת ייצוא של פיסטוקים, אורז פרסי ומוצרים נוספים, הפכה למדינה התלויה לחלוטין בייבוא ותלויה בחסדיהן של סין, רוסיה ומדינות ערב. "מדינה עשירה עם תושבים עניים", מסכם מותאי את הפרדוקס האיראני.

שלטון הפחד: 10% שולטים ב-90%

השאלה המתבקשת היא מדוע העם לא מתקומם אם המצב כה גרוע. מותאי מציג סטטיסטיקה עגומה: "10% מהאוכלוסייה – כוהני הדת ומקורביהם הנהנים מסיוע כלכלי – שולטים ב-90% מהעם".

הרוב הדומם, לדבריו, מתעב את המשטר אך משותק מפחד. "מי שיוצא להפגנה פוליטית נגד השלטון פשוט נעלם", הוא אומר ומספר על מקרה מזעזע מהחודשים האחרונים: "בעקבות מחאות על מחסור במים, נמצאו גופותיהם של 75 אזרחים בקרקעית נהר שהתייבש. אנשים נרצחים בדם קר או נשלחים לכלא 'אווין' הידוע לשמצה".

האם יש תקווה לשינוי?

מותאי פסימי לגבי הסיכוי להפיכה פנימית ללא התערבות חיצונית. הוא משווה את המצב למהפכה של 1979: "אז יצאו לרחובות טהראן 5-6 מיליון איש, ומעל 100 אלף נהרגו עד שהשאה עזב". היום, ללא תמיכה בינלאומית מסיבית, הסיכוי לשחזר את המראות הללו קלוש.

"איראן היא דמוקרטיה כלפי חוץ ודיקטטורה אכזרית כלפי פנים", הוא מסכם. "העם מצטער על המהפכה של 79', אז הובטחו לו חשמל ומים חינם, והיום אין לו כסף לשלם עליהם. אבל כל עוד העולם לא מתערב, חמינאי יישאר יציב".