היום בדבר ראשון פותח את התוכנית משה מנס בטור אישי ונוקב על הדילמות האנושיות הקטנות והגדולות של החיים: מחוסר האונים באוטובוס מול זלזול בכבוד אם, דרך מכתב הרבנים החריף נגד מופעי הסליחות והתרמית הטכנולוגית שעלתה במיליונים – ועד לסערה התורנית והמשעשעת בנטורי קרתא.
הדילמה באוטובוס: השתיקה, כבוד האם והספק שמנקר
זה קרה על הבוקר, בנסיעה שגרתית לחלוטין באוטובוס, אבל כזו שהשאירה משקע עמוק. לידי ישב אדם מבוגר, איש מלא שגלש לתוך כיסא הישיבה שלי, נרדם ונשען עלי כשהוא מזיע. אי נעימות פיזית פשוטה. אבל הדרמה האמיתית התרחשה דווקא במושב מאחוריי.
על המושב ישב בחור צעיר, דובר אנגלית, וניהל שיחה טלפונית סוערת. "בחיים לא פגשתי מישהו חסר מוח כמוך," הוא צעק בזעם לתוך השפופרת. תוך כדי שהוא מנסה להסביר לצד השני איך להתקין או לסדר משהו טכני – "תלחצי כאן וכאן" – הכתה בי ההבנה המצמררת: הוא מדבר ככה לאמא שלו.
הוא קרא לה מטומטמת, לא נורמלית, והטיח בה מילים קשות. הצטנפתי במקום. הלב דפק. מצד אחד, הרצון לקום, לסובב את הראש ולצעוק לו: "תתבייש לך! איך אתה מדבר לאמא שלך?! הילדים שלך יתנהגו אליך בדיוק ככה!". מצד שני – הספק שמנקר: האם זה המקום שלי להתערב? האם זה בכלל יועיל, או רק יגרור קטטה מיותרת באוטובוס?
הנסיעה הפכה לבלתי נסבלת. כשהגענו לתחנה הקרובה – שבכלל לא הייתה התחנה שלי – קפצתי מעל הנוסע שנרדם עליי ופשוט ירדתי. לפעמים עדיף ללכת ברגל.
אבל הספק נשאר: כמה פעמים בחיים אנחנו נתקלים בסיטואציות כאלו ולא יודעים מה הדבר הנכון לעשות? האם השתיקה היא זהירות מבורכת או פחדנות?
מכתב הרבנים: האם חייבים לצעוק גם כשהמחאה "לא אפקטיבית"?
הדילמה הפרטית הזו מתחברת ישירות לסוגיה ציבורית כואבת שמגיעה הבוקר לפתחנו: מכתב רבנים חריף וחסר תקדים תחת הכותרת: "חלילה להפוך מושג נעלה ומקודש לאירוע של בילוי ומופע מוזיקאלי".
הרבנים יוצאים בחוצץ נגד התופעה שהתרחבה בשנים האחרונות, במסגרתה נערכים "אירועי סליחות" בליווי כלי זמר ומופעים ענקיים. במכתב הבהירו הרבנים כי אירועים אלו מנוגדים לחלוטין לכל מהותם של ימי הסליחות שתיקנו חז"ל – ימים של תשובה, חרטה, חשבון נפש והיטהרות לקראת ימי הדין. מעבר לכך, מצביעים הרבנים על פרצות חמורות בגדרי הקדושה והצניעות המתלוות למופעים המוניים אלו.
מתוך מכתב הרבנים: "חלילה להפוך מושג נעלה ומקודש שתיקנו חז"ל לאירוע של בילוי ומופע מוזיקאלי... ימי הסליחות נתקנו לתשובה וחרטה ולא לחגיגות".
והשאלה שוב צפה: האירועים הללו קורים, אלפים משתתפים בהם, והטרנד רק הולך ומתרחב. אז מה הטעם במחאה? התשובה היא שלפעמים חייבים לצעוק – גם אם זה לא נראה אפקטיבי באותו רגע. חייבים להשמיע קול כדי להציב תמרור אזהרה, כדי שלפחות נזכור מהי המהות האמיתית של ימי הסליחות ולא נשכח את המקור.
השיחה עם שוקי סלומון: מה אומרים לאדם במשבר?
בדיוק בנקודה הזו, של השאלה מתי להתערב ומתי לשמור על שתיקה, נכנסת השיחה שקיימתי עם איש החסד והמוזיקה שוקי סלומון.
סלומון עבר לאחרונה אתגר משפחתי לא פשוט בכלל. בשיחה גלויה ופתוחה, נגענו בשאלות הכי רגישות: מה אומרים לאדם שעובר משבר? מתי הושטת יד והתערבות בחייו של הזולת היא מבורכת, ומתי היא הופכת לחטטנות מעיקה? צפו בקטע הווידאו המלא מתוך השיחה עם שוקי סלומון.
אנשים פסיביים בכביש: הנהג שנרדם בטסלה והפדיחה בפקיסטן
ומנושאים של מעורבות רגשית, נעבור לאנשים שהחליטו להיות פסיביים לחלוטין – עד כדי סכנת חיים.
אתמול פרסמה משטרת ישראל תיעוד יוצא דופן של נהג ברכב 'טסלה', שנצפה כשהוא ישן לחלוטין בזמן שהרכב נוסע במהירות בכביש המהיר. המשטרה עצרה את הנהג והבהירה בהודעה רשמית: "מערכות סיוע לנהיגה אינן תחליף לנהג. האחריות על הנעשה בכביש נשארת בכל רגע בידיו של מי שיושב מאחורי ההגה".
אבל אם הנהג הישראלי חשב שהטכנולוגיה תציל אותו, כדאי שיוודא שהוא לא מסיים כמו הנהג הצעיר בפקיסטן. בסרטון שרץ ברשתות, נראה גבר פקיסטני המבצע נסיעת מבחן ברכב אוטונומי חדש, כשהוא מתרשם מכך שההגה מסתובב מעצמו – עד שניות ספורות לאחר מכן, כשהרכב ה"חכם" נכנס בעוצמה ישר תוך ניידת משטרה שעמדה בצד הדרך.
הונאת המאה: גלאי גולף ב-85 מיליון דולר שהעניק אשליה של ביטחון
אם נהגים סומכים עיוורת על טכנולוגיה שלא באמת קיימת, הנה סיפור מטורף משנות ה-2000 שמראה עד כמה אשליה של ביטחון יכולה להיות קטלנית.
ג'ים מקורמיק, איש עסקים בריטי, הציג לעולם מכשיר אבטחה בשם ADE 651. המכשיר נראה מתוחכם במיוחד: ידית פלסטיק שחורה ואנטנת מתכת מתנדנדת. מקורמיק עטף את המוצר בטקסטים "מדעיים" כביכול, וטען כי המכשיר מבוסס על "משיכה יונית אלקטרוסטטית", מופעל על ידי החשמל הסטטי של גוף האדם (ולכן אינו זקוק לסוללות!), ומסוגל לאתר חומרי נפץ, סמים ואפילו בני אדם מבעד לקירות בטון.
העוקץ בעיראק: ממשלת עיראק, שנאבקה באותן שנים בפיגועי תופת קשים בבגדד, נפלה ברשת ורכשה אלפי יחידות בעסקת ענק בשווי למעלה מ-85 מיליון דולר.
במשך שנים סמכו חיילים עיראקיים במחסומים הקריטיים ביותר בבגדד על האנטנה המסתובבת. כל תנועה שלה חרצה אם רכב ייבדק או ימשיך בדרכו. בפועל, התנועה של האנטנה נבעה אך ורק מתנועות ידו הבלתי רצוניות של הבודק (אפקט אידיאומוטורי).
האמת המזעזעת נחשפה כאשר מומחי טכנולוגיה פתחו את המכשיר: בפנים לא היו מעגלים חשמליים, לא שבבים ולא חיישנים. ה"גלאי" המתוחכם היה לא יותר מהעתק של צעצוע ב-20 דולר המיועד למציאת כדורי גולף אבודים, וה"כרטיסים המתוכנתים" התגלו כזיוף של מדבקות נגד גניבה מחנויות בגדים.
בשנת 2013 נשלח מקורמיק ל-10 שנות מאסר בגין הונאה, אך העונש לא יכול היה למחוק את הנזק: במשך שנים, חתיכת פלסטיק ריקה העניקה אשליה חלולה של ביטחון, בעוקץ שהפך לאחת משערוריות הבטיחות הקטלניות של המאה ה-21.
סערה בנטורי קרתא: "מאיפה החוצפה למנוע מאיתנו לסרב?!"
ונסיים בפינת האבסורד המקומית, שמוכיחה שוב שהמציאות עולה על כל דמיון.
בעקבות החלטת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להרחיב את התבחינים לקבלת רישיון נשק אישי, תושבי העיר בית שמש הוכרו כזכאים להגיש בקשה. אלא שמשרד הבל"מ החליט להחריג רשימה של מספר רחובות ספציפיים בעיר – הרחובות שבהם מתגוררים אנשי חסידות 'נטורי קרתא'.
הסיבה הרשמית לנידוי? במערכת הביטחון חששו כי הענקת נשק לתושבי הרחובות הללו עלולה להסתיים באסון, כאשר הלוחמים המקומיים עלולים בטעות לירות על ניידת משטרה בלשנית במקום על מחבל...
ההחלטה עוררה זעם רב דווקא בקרב עסקני החסידות הקנאית: "זו חוצפה שאין כדוגמתה!", זעם עסקן מקומי בשיחה סגורה. "זה לא שאנחנו חלילה רוצים לשאת את הנשק של הציונים הרשעים, ממש לא! אבל מאיפה החוצפה של המדינה למנוע מאיתנו את הזכות לסרב לקבל אותו?!"
כך או כך, נראה כי אנשי החסידות ייאלצו להמשיך להשיג את הצהרות התמיכה והביטחון שלהם בדרכים המקובלות והישנות – בפגישות אישיות עם נשיא איראן.
0 תגובות