פרופ' רם וייס, מנהל מרפאת סוכרת ילדים ברמב"ם והאיש שמלווה אלפי משפחות חרדיות, חושף את האמת המרה על המגיפה שמאיימת על הדור הבא – ואיך אפשר לעצור אותה עוד היום.
בראיון למשה מנס שצולם במסגרת התוכנית מתוק רצח ושודר בדבר השבוע. מספר וייס כי לפני חמש-עשרה שנה, כשהתמחה בארצות הברית, ראה פרופ' רם וייס לראשונה ילדים עם סוכרת סוג 2. בארץ כמעט שלא היו כאלה. היום הוא רואה 50–60 מקרים חדשים בשנה, כולם ילדים שמנים, כולם בגיל ההתבגרות. זה כבר לא נדיר, הוא אומר בקול שקט אבל נחרץ. זה כאן, וזה גדל.
הסיבה כפולה: גנטיקה חזקה וסביבה רעילה. אם לאחד ההורים יש סוכרת – הסיכוי של הילד עולה על חמישים אחוז. אם לשני ההורים – מעל שמונים אחוז. והגנטיקה עוברת חזק יותר מהאם, כי העובר נחשף כבר ברחם לסוכר גבוה או לאינסולין גבוה, וזה משאיר חותם לכל החיים. אבל הגנטיקה לבדה לא הורגת. מה שמדליק את הפצצה זה ההשמנה – וההשמנה הזו נבנית לאט לאט משתייה מתוקה, מחטיפים בישיבה, מפחמימות ריקות ומהיעדר תנועה.
בחברה החרדית התנאים כמעט מושלמים למגיפה כזו. האוכל בישיבות לא תמיד איכותי, יש נטייה חזקה לקולה, מיצים ומשקאות אנרגיה, והישיבה הארוכה בלי פעילות גופנית עושה את שלה. הוא רואה היום אברכים בני שלושים וחמש-ארבעים שנרשמים למרפאות סוכרת מבוגרים עם כל החבילה: סוכרת, לחץ דם, שומנים גבוהים, כבד שומני. זה לא קורה ביום אחד – זה מתחיל בילדות.
הסימנים המוקדמים פשוטים לזיהוי: כרס בולטת, נחירות חזקות בלילה, כתמים כהים ומחוספסים בצוואר או בבית השחי, שתייה מרובה וקימה תכופה לשירותים בלילה. מי שרואה את זה אצלו או אצל הילדים – שירוץ להיבדק. הרבה יותר קל למנוע מאשר לטפל.
כי סוכרת סוג 2 בגיל צעיר היא לא רק סוכר גבוה. היא פוגעת בכלי דם קטנים וגדולים: בעיניים עד עיוורון, בכליות עד דיאליזה, ברגליים עד קטיעות, בלב ובמוח עד אוטם ושבץ מוקדמים, ואפילו גורמת לירידה קוגניטיבית ודמנציה. מי שמפתח אותה בגיל שלושים-ארבעים עלול לאבד חמש-עשרה-עשרים שנות חיים בריאים.
לעומת זאת סוכרת סוג 1 זו שבה הגוף מפסיק לייצר אינסולין לגמרי – היא סיפור אחר. עם משאבה ומד סוכר רציף אפשר לחיות איתה עד מאה ועשרים בלי סיבוכים. הוא ראה עשרות שידוכים מוצלחים של בחורים ובחורות עם סוכרת סוג 1, ושומר תמונות מחופות של מטופלים לשעבר כדי להראות למשפחות ששואלות: אם הבחור ירא שמיים ותלמיד חכם – סוכרת מאוזנת לא אמורה להפריע.
אז מה עושים היום? להוציא מהבית את האויב מספר אחת שתייה מתוקה. קולה, מיצים, משקאות אנרגיה – אסור להכניס. גם דיאטטיים לא מומלצים. חטיפים וממתקים כמה שפחות. במקום זה ירקות, דגים, בשר רזה, ביצים, אגוזים, סלטים. ותנועה – אפילו חצי שעה הליכה נמרצת ביום עושה פלאים.
והכי חשוב: דוגמה אישית. ילד שמן לא מגיע לבד למרפאה. ההורים שלו לא הגיעו על אופניים. כמו שאנחנו מחנכים ליראת שמיים ולתורה – צריך לחנך גם לבריאות.
ובסוף יש גם בשורה גדולה: בעוד עשר עד עשרים שנה סוכרת סוג 1 כנראה תהפוך לזיכרון. כבר היום יש ניסויים מתקדמים בהשתלת תאי בטא מתאי גזע בתוך קפסולה שמגנה עליהם ממערכת החיסון – לבלב קטן מתחת לעור שמפריש אינסולין לפי הצורך בלי זריקות ובלי תרופות נגד דחייה.
עד אז, אומר פרופ' וייס, צריך פשוט להישאר בריאים. כמו שאנחנו מחכים למשיח – צריך להגיע אליו בריאים. הסוכר לא סולח לאף אחד. אבל אנחנו כן יכולים לסלוח לעצמנו – אם נתחיל לשמור על עצמנו היום.
0 תגובות