חג ט"ו באב מסמן את שיאה של עונת השידוכים, תקופה המלווה לא פעם בהתלבטויות הרות גורל ולחצים עצומים מצד משפחות המיועדים. בניסיון לקבל מעט ודאות לפני שבירת הכוס, רבים פונים לגרפולוגים כדי "לפצח" את הצד השני – אך לעיתים התוצאות המתקבלות מאיימות לפרק את החבילה כולה.
יוסי עבדו, גרפולוג ומטפל רגשי העוסק בגרפולוגיה כ-15 שנה, הגיע לאולפן "דבר השבוע". עבדו, חבר באגודות הגרפולוגיה הישראלית והאמריקאית, שירת בעבר כגרפולוג במשטרה הצבאית (מצ"ח). משה מנס הבהיר מיד שהריאיון לא יתנהל על מי מנוחות. "גילוי נאות, אני לא מאמין בגרפולוגיה", הצהיר, והודיע כי בסיום השיחה ימסור לעבדו את כתב ידו לניתוח בשידור חי, ללא הכנה מוקדמת.
עבדו קיבל את האתגר בשלווה, ושלף מקרה חריג שהובא לידיעתו, כזה שממחיש לדעתו את הסכנה הגדולה ביותר בתחום: הרגע שבו חוות דעת מקצועית הופכת מכלי מסייע לפסק דין שעלול לשנות חיים.
"ממתי מאמינים בגרפולוגיה? הרי מאמינים רק בהשם יתברך"
הכל התחיל בשיחת טלפון. בחור שלמד עם עבדו בישיבה לפני שנים רבות התקשר וסיפר על חבר שעמד בפני שידוך. כתב ידה של הכלה המיועדת נשלח לגרפולוג, וזה החזיר חוות דעת חריפה במיוחד.
"תברח. אם תהיה איתה, אתה תהיה בטיפולים פסיכולוגיים כל החיים".
אלא שההתבטאות החריפה הייתה רק תחילת הסיפור. הפונה רצה שעבדו יערוך חוות דעת נוספת, ובאותה נשימה ביקש ממנו מראש להגיע למסקנה הפוכה: "לפני שאתה אומר לי את הניתוח, אתה צריך להגיד הפוך. חבל שהוא יפסיד את השידוך".
עבדו סירב. הוא הבהיר לפונה שאינו מתחייב מראש לשום מסקנה, וכל שיוכל להציע הוא ניתוח נאמן של מה שיראה בדף. בהתרשמות ראשונית בלבד, סיפר, כתב היד אכן נראה לו מורכב, אך הוא סירב למהר למסקנות. במקום זאת ביקש לקבל גם את כתב ידו של החתן, מתוך תפיסה שבדיקת התאמה אינה משפט על אדם אחד אלא בחינה של שני צדדים: "אולי הוא יכול להכיל אותה, ואולי היא יכולה להכיל אותו".
אלא שברגע שהתברר כי עבדו אינו מתחייב לתוצאה הרצויה, השתנה הטון בצד השני של הקו. הפונה, שרגע קודם ביקש אבחון, פתח במתקפה על עצם המקצוע: ממתי מאמינים בגרפולוגיה? הרי מאמינים רק בהשם יתברך.
"כשחשבו שאגיד את מה שהם רוצים, פנו אליי. כשהבינו שאני אומר את מה שאני רואה, התחילו לתקוף".
בין ביטחון להשתדלות
הוויכוח נגע בשאלה רגישה בעולם השידוכים החרדי: היכן עובר הגבול בין ביטחון בהשם לחובת ההשתדלות, וכמה משקל מותר לתת לאבחון חיצוני בהחלטה הרת גורל.
עבדו סיפר כי שאלת השימוש בגרפולוגיה הובאה בשעתו לפני מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. לדבריו, הגר"ח השיב "חוקות הגויים – תאמין!", וכי ניתן להסתייע בגרפולוגיה ככלי תומך החלטה בשידוכים.
אלא שעבדו עצמו מיהר לצמצם את סמכות הכלי שבידיו. הזיווג, הדגיש, נתון בידי שמיים בלבד. "אנחנו נותנים המלצה אובייקטיבית ורציונלית, וזהו". הוא הוסיף כי לשיטתו יש מקום להיעזר באנשי מקצוע ובכלים טיפוליים שונים בהתאם לצורך, מטיפול רגשי ועד טיפול תרופתי הניתן בידי גורם רפואי מוסמך.
כלי מסייע, לא נבואה
עיקרון אחד ליווה את הריאיון כולו: גרפולוג אינו נביא. הגרפולוגיה, לשיטת עבדו, מבקשת להעריך מאפיינים כמו השתלבות במסגרת, שמירת סוד, יושר ואמינות, רגישות ורציונליות. השאלה המקצועית אינה אם מאפיין קיים, אלא באיזו מידה הוא בולט ולאיזו מטרה נערך האבחון.
הוא המחיש זאת מעולם המיון לעבודה: תכונה שהיא יתרון בתפקיד אחד עלולה להיות חיסרון בתפקיד אחר, ולכן השאלה אינה אם אדם "טוב" או "רע", אלא אם מאפייניו מתאימים לתפקיד המסוים. בכך, לדבריו, שונה הגרפולוגיה ממבחני מיון ממוחשבים: מטרתה לאתר את מה שספציפי וייחודי לאדם העומד מולה, את הכישרון שבו דווקא הוא יכול להצליח.
עבדו הצביע גם על נקודת התורפה שמסבירה כיצד נולדות פרשות כמו זו של השידוך: ההבדל בין דוח כתוב לניתוח בעל פה. בדוח כתוב, אמר, "כל מילה היא ברזל, חקוקה שחור על גבי לבן". הנבדק אינו יכול לשאול למה התכוון הכותב, ומשפט על "תפקוד במצבי לחץ" יכול להתפרש כלחץ רגשי, עומס או טראומה. בשיחה אפשר לברר, לדייק ולסייג. כך משפט קיצוני אחד על דף הופך לגזר דין.
כדי לצמצם, לדבריו, את הסיכון לפרשנות אישית וקיצונית, נהוג בגופים מקצועיים שיותר מגרפולוג אחד עובר על אותו כתב יד. "יש סימנים גרפולוגיים ברורים ורציונליים. השאלה איך מרכיבים את הדוח. זה בדיוק כמו עיתונות: מה שמים בכותרת הראשית ומה משאירים לסוף".
הגבול שאסור לחצות: גרפולוגיה אינה אבחון פסיכיאטרי
כשנשאל מה בכל זאת מחפשים באבחון לקראת שידוך, השיב עבדו שהמטרה אינה לצוד חסרונות.
"אצל כולנו כתב היד רגיש, אצל כולנו יש שדים בארון. השאלה מה בתחום הנורמה, עם מה אפשר לחיות, ומה חורג ממנה באופן משמעותי".
חשוב להבהיר: אבחון גרפולוגי אינו אבחון פסיכולוגי או פסיכיאטרי, ואינו יכול לקבוע שאדם סובל מהפרעה נפשית. עבדו עצמו הציג את הגרפולוגיה ככלי מסייע בלבד, והתריע מפני הפיכת חוות דעת יחידה לפסק דין על חתן או כלה.
עבדו לא חשף בשידור אם השידוך יצא לבסוף אל הפועל, והשאלה מה עלה בגורלו נותרה פתוחה. אבל המסר היה חד: משפט קיצוני אחד, שנכתב ללא הסתייגות וללא חוות דעת נוספת, עלול להכריע החלטת חיים.
גרפותרפיה: גרפולוגיה טיפולית
מנס, נאמן להצהרת הפתיחה שלו, לא נתן לאורח דקה של מנוחה. כשעבדו הזכיר את המושג "גרפותרפיה", שיטה המבקשת לתמוך בשינוי פנימי דרך תרגול מכוון של הכתיבה, הודה מנס שמעולם לא שמע עליה, ורמז שהיא נשמעת לו כקשקוש.
עבדו ביסס את דבריו על עיקרון מדברי הרמח"ל, שלפיו פעולה חיצונית עשויה לעורר את העולם הפנימי, וטען שכתב היד הוא שיקוף של המוח. כדוגמה הביא ילד עם לקות למידה שמתרגל כתיבה מרווחת ומסודרת, תרגול שתומך בהדרגה גם בסדר ובארגון הפנימיים שלו. אך הוא סייג: "מניסיון הקליניקה, זה לא עובד לבד. רק בשילוב עם אימון, NLP, CBT או טיפול פסיכולוגי ראיתי אצל מטופלים שינויים של ממש". גרפותרפיה, הדגיש, אינה תחליף לטיפול רפואי או פסיכולוגי.
"אתה מכיר מישהו בעולם שאין לו טראומה?"
העימות האמיתי הגיע בהמשך, כשעבדו טען כי בכתב היד עשויים להופיע סימנים שהוא מפרש כביטוי לטראומה. מנס זינק על ההזדמנות: "אני לא מכיר בן אדם אחד בעולם שתגיד לו את זה וזה לא יהיה נכון. אתה מכיר מישהו אחד בעולם שאין לו טראומה?"
ואחרי שעבדו פרס את שלל התכונות שמצא בכתב ידו, הנחית מנס את הטענה הספקנית הקלאסית: "את כל מה שאמרת לי, יכולתי להגיד גם לגביך. וזה היה נכון".
עבדו הסכים, ובכך הפתיע. נכון, השיב, התכונות האלה קיימות כמעט אצל כולם. אבל המקצוע כולו עומד על שאלת המינון: אצל מי התכונה בולטת ומרכזית, ואצל מי היא שולית. "המטרה של הגרפולוג היא לדעת מה הכי בולט".
ואז מנס הפך לגרפולוג
ואז הגיע הרגע שהובטח לצופים. מנס כתב טקסט ספונטני, צירף את חתימתו ומסר את הדף.
עבדו זיהה בכתב שאיפות ונוכחות גדולות, אימפולסיביות וצורך מתמיד בעניין, אקשן וריגושים, לצד מיצוי מהיר של דברים, חוסר סבלנות, עייפות ומצבי רוח. מנס ספג את הרשימה וענה בחיוך: "אשתי אוהבת אותי, וזה כולל הכול".
קו על החתימה מוחק את עצמו
בחתימה מצא עבדו את הממצא הרגיש של הערב: מנס מעביר קו על שמו שלו, סימן שעבדו מפרש כמחיקה עצמית ונטייה לוותר על רצונות אישיים. גם חוסר הקריאות של החתימה לא מצא חן בעיניו, שכן חתימה צריכה לומר בבירור מי חתם. מנגד, החתימה הצמודה לטקסט העידה בעיניו על חיבור אמיתי לעשייה, על אדם שעושה את מה שהוא אוהב.
לרגל ט"ו באב ועונת השידוכים, עבדו ניצל את ההזדמנות כדי לתת למנס ולצופים טיפ של אהבה: איך יודעים אם הכותב באמת מתכוון למילים שלו? "כשבן אדם כותב משפט כמו 'אני אוהב אותך', אבל החתימה שלו ממוקמת במרחק גדול מאוד מהמשפט – הוא לא באמת אוהב", הפתיע עבדו. לדבריו, המרחק הפיזי על הדף משקף ריחוק רגשי וחוסר הזדהות במציאות. לעומת זאת, חתימה צמודה (כמו זו של מנס) מעידה על כך שהכותב עומד מאחורי מילותיו.
כאן סיפק עבדו את אחת ההבחנות היפות של הריאיון: "החתימה זה איך שאני מציג את עצמי כלפי העולם, וכתב היד זה איך שאני באמת". מנס התפלא שחתימתו לא השתנתה מאז נעוריו ("אתה לא חושב שהשתניתי ב-35 שנים?"), ועבדו הסביר כי לשיטתו כתב היד משתנה לאורך השנים, בעוד שהחתימה, שאדם יוצר לעצמו כמעין כרטיס ביקור, נוטה להישמר. אצל מנס, ציין, הפער בין השניים דווקא קטן: חתימה גדולה ונוכחת, וכתב גדול ונוכח באותה מידה.
כתב לא קריא: אינטליגנציה או טיפוס אנטי חברתי?
מנס החליט לסיים בהיפוך תפקידים ולנתח בעצמו את עבדו. הוא קבע בביטחון של גרפולוג ותיק שהכתב של אורחו אינו קריא, שהוא אדם רגיש בעל יכולת ורבלית גבוהה וכישרונות שלא כולם רואים, ושלף את האבחנה המנצחת: "ואני רואה כאן שאתה עובד כשדרן בכיכר השבת". עבדו הרים ידיים: "וואו, איך עלית על זה".
אגב הכתב הלא קריא, קיבלו הצופים גם שיעור קצר במתנה. במהלך השיחה הוסבר כי כתב יד לא קריא עשוי לנבוע מחשיבה מהירה ואינטליגנציה גבוהה, כמוכר אצל רופאים; מגישה של "תבין אותי או לא תבין אותי"; או מקשיים דוגמת דיסלקציה ודיסגרפיה.
את הריאיון סיכם מנס בהמלצה שאמרה הכל: "הוא לא ייתן לכם את מה שאתם רוצים לשמוע, אלא את מה שאתם צריכים לשמוע. וזה העיקר".
מה החתימה שלכם אומרת עליכם? 4 סימנים מתוך האולפן
לדברי הגרפולוג יוסי עבדו:
קו שעובר על השם: נטייה למחיקה עצמית וויתור על רצונות אישיים.
שלושה קווים עוקבים מתחת לחתימה: צורך ביציבות.
חתימה הצמודה לטקסט: חיבור אמיתי לעשייה, אדם שעושה את מה שהוא אוהב.
חתימה רחוקה ממשפטי אהבה (טיפ לט"ו באב): מי שכותב "אני אוהב אותך" וחותם רחוק מהטקסט, משדר ריחוק רגשי ואינו באמת מזדהה עם המילים.
וכלל אחד לזכור: החתימה היא הרושם שאנחנו מבקשים להשאיר על העולם. כתב היד – הוא מי שאנחנו באמת.
0 תגובות