למה קשה יותר למצוא זוגיות היום?
בתוכנית "קטן עליה" משוחחת חנה קטן עם יעל זקוביץ', מאמנת לזוגיות ומטפלת רגשית מבני ברק, על אחת השאלות שמעסיקות בתים רבים: למה היום קשה יותר למצוא זוגיות? למה הרווקות מתארכת? ולמה אנשים טובים, ערכיים ומוצלחים עדיין מוצאים את עצמם תקועים בדרך?
זקוביץ' מסבירה כי רווקות מאוחרת לא תמיד נובעת מחוסר הצעות או מחוסר רצון. הרבה פעמים, מתחת לרצון להתחתן, יושבים פחדים, אמונות מגבילות, תפיסות שגויות, רצונות סותרים - ולעיתים גם רווח מסוים מחיי הרווקות. כל אלה, לדבריה, מחלישים את הרצון הפנימי ומאריכים את הדרך.
כשהפחד יושב בדייט ושותה קפה
אחת הנקודות החזקות שעלו בשיחה היא שהאדם לא תמיד מגיע לפגישה לבד. יחד איתו מגיעות גם התפיסות הפנימיות שלו: מה זה נישואים? האם זוגיות תיקח לי את החופש? האם אאבד את עצמי? האם אצטרך לוותר על החלומות שלי?
וכשהתפיסה הזאת יושבת שם בפנים, היא מתחילה לחפש הוכחות. פתאום הוא לא מספיק נחמד, היא לא מוצאת חן בעיניו, משהו קטן מפריע, פרט שולי הופך לסיבה לעצור. לא תמיד זה באמת האדם שמולנו - לפעמים זו האמונה הפנימית שמנהלת את הפגישה.
האם נישואים הם עול - או מכפיל כוח?
זקוביץ' מצביעה על תפיסה נפוצה בדור הזה: קודם אממש את עצמי, אגשים חלומות, אבנה את עצמי - ורק אחר כך אתחתן.
לדבריה, זו תפיסה שמרחיקה אנשים מהקשר. כי אם נישואים נתפסים ככלא, כעול או כמקום שמגביל את החיים, ברור שהרצון להתחתן נחלש. אבל בפועל, זוגיות בריאה אינה אמורה למחוק את האדם, אלא להפך - להיות מכפיל כוח. את מה שאפשר לעשות לבד, אפשר פעמים רבות לעשות עמוק יותר, שמח יותר ומדויק יותר יחד.
כשהעצמאות הופכת לבלבול
בשיחה נוגעות השתיים גם בשינוי גדול שעבר הדור. בעבר אישה הייתה זקוקה הרבה יותר למסגרת המשפחתית גם מבחינה כלכלית וקיומית. היום, ברוך השם, נשים רבות עצמאיות, מפרנסות, יוזמות ומובילות.
זו ברכה גדולה, אבל לפעמים היא יוצרת גם בלבול פנימי. אם אני מסתדרת לבד, למה אני צריכה מישהו? אם אני מנהלת את חיי בעצמי, האם זוגיות לא תהפוך לעוד מטלה?
זקוביץ' מסבירה שדווקא כאן חשוב להבין: הצורך בזוגיות אינו חולשה. הרצון להתמסר, להיות יחד, להישען ולהיבנות בתוך קשר - אינו סתירה לעצמאות. להפך, הוא חלק עמוק מהטבע הבריא של בניית בית.
היא רוצה גבר מוביל - אבל מפחדת ממנו
אחת הסתירות שזקוביץ' פוגשת בקליניקה חוזרת שוב ושוב: בחורה רוצה גבר יוזם, מוביל, החלטי ובטוח בעצמו. אבל כשהיא פוגשת גבר כזה, מתעורר בה פחד: אולי הוא שתלטן? אולי הוא לא יתחשב? אולי הוא יקטין אותי?
לדבריה, זו אחת התפיסות השגויות שהדור שלנו סופג. אין סתירה בין גבר מוביל לבין גבר מתחשב. אפשר להיות יוזם וגם קשוב. החלטי וגם גמיש. מוביל וגם רגיש.
לפעמים, היא מספרת, עצם ההבנה הזאת פותחת משהו. כשהבחורה מצליחה לזהות בסביבה שלה גברים שהם גם מובילים וגם מתחשבים, התפיסה הפנימית מתחילה להתרכך - ופתאום אפשר לפגוש אחרת.
הלחץ שמבריח קשרים
חנה קטן מביאה לשיחה גם את נקודת הפריון והחשש שמלווה נשים בגיל מבוגר יותר. לפעמים הפחד שלא יספיקו, שלא יהיו ילדים, שמשהו בגוף לא תקין או שאולי "מי ירצה אותי ככה" - יושב עמוק מאוד.
זקוביץ' מסכימה שהלחץ הזה לא מוליד דברים טובים. התחושה של "אני חייבת" מכווצת, משדרת חרדה, ולעיתים אפילו מרחיקה. דווקא כשאישה מקבלת ודאות פנימית, רוגע וביטחון שיהיה טוב - היא מגיעה לדייט מוארת יותר, בטוחה יותר ונינוחה יותר.
"את יותר גדולה מהסיפור חיים שלך"
אחד המשפטים החזקים בשיחה הוא זה שזקוביץ' אומרת לבנות שמגיעות עם פחדים, סודות, רקע מורכב או נקודות כאב: "את יותר גדולה מהסיפור חיים שלך".
לדבריה, אין אדם שאין לו סיפור. לכל אחד יש נקודת תורפה, קושי, פחד, עבר משפחתי, כאב או מקום רגיש. אבל השאלה הגדולה היא לא מה עבר עלייך - אלא מה את עושה עם זה עכשיו.
הבחור לא מתחתן עם הביוגרפיה שלך. הוא פוגש אותך. את מי שאת היום. את הבחירה שלך. את הדרך שבה את בונה את עצמך מתוך הסיפור - ולא נותנת לסיפור להנהיג אותך.
לא לשכפל פחדים מהבית
זקוביץ' מדגישה כי ילד קטן סופג את האווירה שבה גדל. אם היו בבית פחדים, מתחים, אמונות מגבילות או חוויות של נטישה, הילד לא תמיד יכול לבחור אחרת. אבל כשהוא גדל - הבחירה חוזרת אליו.
בעיניה, לפעמים דווקא הרווקות המתארכת מאפשרת לאדם להפוך להיות בעל בחירה. לא לקחת באופן אוטומטי את הפחדים מהבית. לא לשכפל דפוסים מדורות קודמים. לא לתת למשפטים ששמע בילדות להחליט בשבילו איך תיראה הזוגיות שלו.
הסיפור שלך, היא אומרת, יכול לבנות אותך - לא להרוס אותך.
האם יש רק "אחד" שמתאים לי?
עוד תפיסה שזקוביץ' מבקשת לערער היא המחשבה שיש בעולם רק אדם אחד שמתאים לי, ועכשיו צריך למצוא אותו בתוך ים של אפשרויות.
לדבריה, זו תפיסה שעלולה לשתק. כי אם יש רק אחד, כל פער קטן, כל אי התאמה, כל הבדל באופי או בסגנון, מיד מתפרשים כהוכחה שזה לא זה.
אבל מה שחשוב באמת הוא לא האם הכול מתאים בדיוק, אלא האם יש קשר. האם יש מציאת חן. האם יש תקשורת. האם יש לב שפוגש לב. האם אפשר לצמוח יחד.
הפער הוא לא תמיד בעיה - לפעמים הוא ההתחלה
דווקא הפערים, השוני והאתגרים שבין בני זוג הם לא תמיד סימן לעצור. לפעמים הם בדיוק המקום שממנו הזוגיות צומחת.
זקוביץ' מסבירה כי אדם לא מתחתן כדי להישאר רק עם עצמו. הוא רוצה להתרחב, לגדול, לפגוש מישהו אחר ממנו. בתחילה השוני מושך, ובהמשך הוא גם מאתגר - אבל האתגר הזה הוא חלק מהגדילה הזוגית.
חנה קטן מחברת את הדברים לעולם ההורות ולעבודת השם: קשר אמיתי אינו רק זיקוקים והתלהבות ראשונית. קשר אמיתי נבנה דווקא במחויבות, בהתמדה, בפערים, בבחירה המחודשת וביכולת להמשיך לאהוב גם כשזה כבר דורש עבודה.
אולי לא הייתם מוכנים קודם
לקראת סיום השיחה מובא סיפור על אדם שהתחתן בגיל מבוגר עם אישה שהציעו לו בעבר שוב ושוב, והוא דחה. בשבע הברכות שלו הוא אמר משפט מלא אמונה: אפשר היה להצטער שלא התחתנו קודם, אבל האמת היא שאם זה היה קורה אז - הוא היה מפסיד אותה, כי הוא עצמו עדיין לא היה בשל.
המשפט הזה מסכם נקודה עמוקה שעוברת לאורך כל השיחה: לא תמיד העיכוב הוא החמצה. לפעמים הוא חלק מהבנייה. האדם של גיל 30 אינו האדם של גיל 20. הכלים שונים, הבשלות אחרת, הבחירה עמוקה יותר.
דור שבוחר לבוא אחרת לזוגיות
בסיום השיחה אומרת זקוביץ' כי הדור שלנו הוא דור שבוחר יותר. בעבר הרבה דברים קרו מתוך אילוץ, הישרדות או מסגרת ברורה מאוד. היום יש יותר בחירה - וזה מביא איתו גם מורכבות וגם אור גדול.
הדור הזה לא מחפש רק להתחתן. הוא מחפש לבנות קשר עמוק, טוב, מודע, נבחר ובר קיימא. כדי שזה יקרה, צריך לא רק הצעות טובות - אלא גם אומץ לפגוש את הפחדים, לשחרר תפיסות ישנות, ולבוא אל הקשר ממקום מלא יותר.
כי לפעמים הדרך לחופה לא מתחילה בעוד הצעה. היא מתחילה ברגע שבו אדם מבין שהוא גדול יותר מהסיפור שסיפר לעצמו עד היום.
0 תגובות