בתוכנית "קטן עליה" משוחחת חנה קטן עם נחמה קובר, מייסדת בית ספר להכשרת מאמנות לחתונה, על אחת השאלות שמעסיקות היום לא מעט בתים: למה הדרך לחתונה הפכה עבור רבים לקשה, ארוכה ומורכבת יותר?
בתחילת השיחה מעלה קטן את השאלה הפשוטה לכאורה: הרי בעבר חיפשו מידות טובות, התאמה, רקע משותף ומציאת חן. אם כך, למה היום כמעט כל בחור או בחורה שמתעכבים בדרך לשידוך מרגישים שהם צריכים ליווי, אימון או הכוונה מקצועית?
קובר מסבירה כי המציאות השתנתה. לדבריה, עולם השידוכים של היום אינו רק שאלה של "הצעה טובה" או "פגישה מוצלחת". לעיתים מדובר בתקופה ארוכה שמערערת את הביטחון העצמי של האדם. בחורה שמחפשת זוגיות יכולה להרגיש שוב ושוב שהיא נמדדת לפי מה שעדיין לא קרה בחייה. החברות כבר בונות בתים, מדברות על ילדים, על משפחה ועל שגרה אחרת - והיא עדיין מחכה. בלי שאף אחד יאמר זאת במפורש, המסר מחלחל: אולי משהו בי לא מספיק.
כאן, לדבריה, נכנס כוחו של האימון. לא מתוך הנחה שמשהו "פגום" באדם, אלא להפך - מתוך ניסיון לעזור לו לראות שוב את הטוב שבו, את הכוחות, את השליחות, את מה שכבר נבנה בו. אדם שמגיע לפגישה מתוך מקום מלא יותר, זקוף יותר ובטוח יותר, מגיע אחרת גם לקשר.
אחת הנקודות המרכזיות שעלו בשיחה היא השפעת הבית שממנו יוצאים. קובר מצביעה על כך שבחורים ובחורות שראו בבית זוגיות מורכבת, מתוחה או כואבת, עלולים לשאת איתם חשש סמוי: האם גם אני אכנס למערכת כזאת? האם זוגיות היא באמת דבר טוב? לפעמים, גם כשברמה המודעת יש רצון עז להתחתן, בפנים יש פחד שמונע התקדמות.
לצד זה, עלתה גם תופעת "השפע". היום, יותר מבעבר, יש תחושה שיש עוד ועוד הצעות, עוד אפשרויות, עוד שמות, עוד כיוונים. לכאורה זה מבורך, אבל בפועל השפע עלול לבלבל. במקום להעמיק בהצעה אחת, להשקיע ולבדוק ברצינות - קל מדי לעבור הלאה. "נקסט", ועוד "נקסט", ועוד אחד. התוצאה: הצעות מתפספסות, קשרים לא מתפתחים, וההחלטה הולכת ומתרחקת.
קובר מתארת את האימון כמשענת וכמצפן. המאמן או המאמנת לא באים לבחור במקום האדם, ולא "מלבישים" עליו אבחנות מבחוץ. התהליך נועד לעזור לו לזהות בעצמו מה עוצר אותו: האם מדובר בחוסר ביטחון? בדפוס של ריצוי? בפחד מקשר? בקושי בתקשורת? במשיכה לאנשים מורכבים מדי? לפעמים, היא אומרת, מספיק לזהות נקודה אחת שמשתנה - וכל המערכת מתחילה לזוז.
במהלך השיחה שיתפה קובר בסיפורים מתוך השטח: מאמנת שעדכנה על ארבע מתאמנות שהתארסו בתוך חודש אחד; בחורה שהגיעה להתלבטות גורלית במוצאי שבת, ובתוך שעתיים קיבלה החלטה שסיימה קשר בחתונה; וגם מתאמנת שעברה תהליך ארוך במיוחד, עד שהצליחה לזהות דפוס מסוכן של משיכה לקשרים מורכבים ואלימים. אחרי עבודה של גבולות, נפרדות וביטחון עצמי - היא נישאה והקימה בית.
השיחה נגעה גם במקום הרגיש של מי שמגיעים מבתים שבהם חוו דפוסים לא בריאים. קובר מדגישה כי חלק מהעבודה הוא להבחין מה רוצים לקחת מהבית ומה לא רוצים לשחזר. לא מתוך ביקורת על ההורים, ולא מתוך ביטול של כיבוד הורים, אלא מתוך מודעות פנימית: מה החוויה האישית שלי, מה בנה אותי, ומה אני רוצה לבנות אחרת בבית שאקים.
בסיום השיחה בירכה חנה קטן את קובר שתמשיך בשליחות הגדולה של ליווי אנשים בדרך לבניין ביתם. שתהיינה עוד ועוד חתונות, עוד בתים נאמנים בישראל, ומתוך הבתים הפרטיים - גם הבית הלאומי ייבנה במהרה.
0 תגובות