כשהדרך לחופה מסתבכת
בתוכנית "קטן עליה" משוחחת חנה קטן עם פנינה פרוילך, מאמנת לזוגיות קלה, על אחת הנקודות הכי רגישות בעולם השידוכים: מה קורה כשיש הצעות, יש רצון אמיתי להתחתן, יש אנשים טובים בדרך - ובכל זאת משהו לא מצליח להתקדם?
פרוילך, שהגיעה לעולם האימון אחרי יותר מ-20 שנה כמורה, מתארת את הרגע שבו הבינה שזה המקום שבו היא רוצה להיות: ללוות בחורים ובחורות שנתקעו בדרך, לעזור להם להבין מה קורה בפנים - ולהפוך הצעה לקשר אמיתי.
דור שמחפש משהו שיגע בלב
אחת הנקודות המרכזיות שעלו בשיחה היא ההבדל בין הדורות. פרוילך מספרת על סבא וסבתא שלה, ניצולי שואה שנפגשו אחרי המלחמה, בנו בית נאמן והקימו משפחה מפוארת. לדבריה, בעבר הרבה דברים התרחשו בטבעיות פשוטה יותר.
היום, גם בעולם השידוכים המסודר ביותר, הדור מחפש משהו אחר. לא רק התאמה טכנית, לא רק רקע מתאים, לא רק "בחור טוב" או "בחורה טובה". מחפשים רגש, התלהבות, חיבור, משהו שיגע בלב.
יש בזה ברכה גדולה - אבל גם מורכבות. כי כשהלב מחפש עומק וחוויה, הדרך יכולה להתארך, להסתבך ולהתמלא בשאלות שלא תמיד קל לענות עליהן.
אין מקום סודי שבו נמצאות כל ההצעות הטובות
אחת האמירות החזקות של פרוילך בשיחה היא שאין "מאגר סודי" של הצעות טובות שמישהו מסתיר.
הרבה בנות שואלות אותה: איפה מוצאים את ההצעה המתאימה? איפה יש בחורים טובים? איפה ההצעה שתפתור את הכול? אבל לדבריה, העבודה האמיתית מתחילה דווקא אחרי שמקבלים הצעה טובה ברמה הבסיסית: אדם טוב, רגיל, בשר ודם.
מכאן מתחילה השאלה הגדולה: איך רואים בו טוב? איך הופכים פגישה לחיבור? איך מפסיקים לחפש מושלם - ומתחילים לבנות קשר?
"תוך שתי דקות אני יודעת שזה לא בשבילי"
פרוילך מביאה דוגמה כואבת של בחורה בת 35, מקהילה מסוימת מאוד, שאמרה לה שכבר יצאה כמעט עם כל מי שרלוונטי בסביבתה. לדבריה, היא יודעת מהר מאוד אם זה מתאים או לא.
אבל כאן בדיוק פרוילך עצרה. אם קשרים טובים בחיים כן קיימים, אם יש חברות טובות, קשרים משפחתיים ואישיות תקשורתית - למה דווקא בפגישות הכול נופל תוך דקות?
התשובה, לדבריה, לא תמיד נמצאת בהצעה. לפעמים היא נמצאת בהתנהלות בתוך הקשר. במבט שבודק מהר מדי. בצורך להחליט מיד. בתחושה שאם זה לא מרגיש מושלם מההתחלה - זה כנראה לא זה.
לא כולם צריכים מאמנת - אבל יש רגעים שכן
פרוילך מדגישה שלא כל בחור או בחורה צריכים מאמן או מאמנת. לא כל קשר צריך ליווי חיצוני, ולא כל התלבטות דורשת תהליך.
אבל יש שלבים שבהם מבט מבחוץ יכול להיות משמעותי במיוחד. בעיקר רגע לפני החלטה, כשהפחד גדול, כשהשאלות מתערבבות, וכשצריך מישהו שיעזור לראות את הדברים בפרופורציה.
לדבריה, לפעמים לא צריך שיגידו לך מה לעשות. צריך מישהו שיעזור לך לראות מה קורה בינך לבין עצמך - ומה קורה במרחב שבינך לבין האדם שמולך.
לכבות את הצ'קליסט
אחד הסיפורים החזקים שעלו בשיחה הוא על בחורה בת 27, אחרי שנים ארוכות של פגישות. היא הגיעה עם משפט שחזר שוב ושוב: "לא טוב לי". היו הצעות טובות, היו בחורים ראויים, אבל משהו לא עבד.
בתהליך התברר שהיא נושאת בתוכה כמה אמונות עמוקות: הסיכוי שזה יצליח אפסי, הבחור שהיא מחפשת כמעט לא קיים, ואם היא לא אוהבת הכול מהרגע הראשון - זה סימן שזה לא מתאים.
פרוילך ביקשה ממנה לנסות דבר אחד: להגיע לשתי פגישות בלי שאלות. בלי לבדוק כל פרט. בלי להפעיל את "המחשב" הפנימי שמסמן כל הזמן התאמות, משפחה, רקע, מראה, ישיבה, עדה, סגנון וכל מה שעלול להלחיץ.
רק להכיר בן אדם
הפגישה הראשונה הייתה סבירה בלבד. לא מרגשת, לא דרמטית, לא "וואו". אבל היא הסכימה להמשיך לפגישה שנייה. בסופה היא כבר אמרה שיש כאן בחור מדהים וששווה לראות מה ייצא מזה. בתוך פחות משלושה חודשים הם כבר עמדו תחת החופה.
השורשים שמגדלים פירות חדשים
פרוילך מדמה את האמונות הפנימיות שלנו לעץ. אם הפירות יוצאים קטנים, קשים ולא טובים, לא יעזור לרסס את הפירות עצמם או לטפל בהם מבחוץ. צריך לחזור לשורשים. להשקות נכון, להזין את האדמה, לבדוק איפה העץ שתול.
כך גם בעולם השידוכים. אם שוב ושוב יוצאת אותה תוצאה, לא תמיד מספיק להחליף הצעה. לפעמים צריך לבדוק מה מזין את המבט, את הפחד, את הציפיות ואת הדרך שבה נכנסים לפגישה.
כשמשהו משתנה בשורש - יכולים לצמוח פירות אחרים לגמרי.
"אין גבר שיכול להכיל אותי"
בסיפור נוסף סיפרה פרוילך על בחורה בת 31, רגישה מאוד, שהגיעה שבורה ומתוסכלת. במשך שנים היא נשאה בתוכה אמונה פנימית כואבת: "אין גבר בעולם שיוכל להכיל את הרגשנות שלי".
בגלל האמונה הזאת היא הגיעה לפגישות מוגנת, אסופה מדי, מתוחה, נזהרת לא לפתוח את עצמה. שוב ושוב הקשרים נגמרו אחרי פגישה או שתיים.
בתהליך היא למדה לא רק לקבל את הרגישות שלה, אלא לראות בה מתנה. לא משהו שצריך להסתיר, אלא חלק עמוק ויפה באישיות שלה.
ואז, בפגישה השנייה עם מי שלימים הפך לבעלה, היא סיפרה על משהו שהציף אותה מאוד - והדמעות פשוט הגיעו. במקום להיבהל, הבחור הוציא חבילת טישו, נתן לה לדבר, ואז אמר לה שהיא בחורה רגישה וזו מתנה גדולה.
שם משהו נפתח.
לא רק תפילות - גם כלים
לקראת סיום השיחה עלתה נקודה יסודית: לצד תפילות, אמונה, תהילים וסגולות, צריך גם כלים. האדם חי בעולם של עשייה ותיקון, והשתדלות רוחנית צריכה לבוא יחד עם השתדלות מעשית.
חנה קטן מדגישה כי למחפשי הזוגיות היום יש הרבה אור. הם מיוחדים, עמוקים ומבקשים זוגיות מוארת, מדויקת וברת קיימא. דווקא משום כך, צריך לבנות כלים שיכילו את האור הזה ויאפשרו לו להפוך לבית.
פרוילך מסכמת את הדברים מתוך אותה תמונה של שורשים ופירות: כשעושים עבודה עמוקה במקום הנכון, לא רק הפגישה משתנה. גם האדם מגיע אחרת. וכשהאדם מגיע אחרת - לפעמים הדרך לחופה נפתחת ממקום חדש לגמרי.
0 תגובות