חינוך שכזה

להיות אבא, זה לתמיד | סיפור מטלטל

זהו סיפור על אבא אמיתי, אבא שלא מעל לרגע בתפקיד החשוב שהטיל עליו אלוקים - להחליט להיות אבא, לתמיד! (טור מטלטל)

(צילום: שאטרסטוק)

שלום, שמי מאיר (22), אנו גרים בירושלים. אבא ראש כולל חשוב, אמא מורה, בקיצור: בית לדוגמא.

הסיפור הוא על אחותי, יעלי.

>> למגזין המלא - הקליקו כאן <<

יעלי גדולה ממני בשנה, לפניה שתי אחיות שנישאו, ואחריי אחיות תאומות. יעלי הייתה חלק בלתי נפרד בחיי, הן בהכנת המזוודה שלי לישיבה, והן מהמטעמים שאמא לימדה אותה להכין - עוגות ברמה גבוהה, ואוכל נפלא שקשה לשכוח. יעלי הייתה החיות של הבית. בכל רגע שהיא בבית, יש הכל, היא הלב הפועם של הבית - עד התקופה הזו, התקופה הכל כך לא פשוטה שעברה עלינו בבית.

הכל התחיל כשהיא הייתה בת 16.

יעלי החלה לשנות את קוד הלבוש שלה, וההתנהגות. היא הייתה חוזרת הבייתה בשעות מאוחרות, ואבא ואמא נושכים שפתיים. לסמינר המבוקש שאבא מסר נפש להכניס אותה, היא הפסיקה ללכת. אבא מבקש מיעלי דברים מסוימים, אך יעלי פשוט אדישה ורואה רק את עצמה.

הלבוש המשיך לרדת מהרמה המקובלת, בפרט בשביל משפחה כמו שלנו, ושתי אחיותיי התאומות מביטות באחות שהייתה סמל ודוגמא לבת מדהימה, רואות את המראות, ומקדם ההדבקה עולה דרגה.

אמא בוכה, ואבא מרגיע אותה. אני רואה את הכל, ולא מצליח להבין ולקבל את השינוי הזה. למרות הכל, אין צעקות על יעלי, ולא שופטים אותה, אלא הכל בבקשות רכות, והכי הכי באהבה ובהבנה שאני זוכר.

אבא לקח את אחיותיי התאומות, ואמר להן: "יעלי עוברת תקופה לא פשוטה, אנו צריכים לעזור לה. חשוב שתדעו, שיעלי היא חלק מאיתנו ואנחנו כולנו אוהבים אותה אותו הדבר. אסור לכן להתחצף אליה, אתן חייבות בכבודה. אבל יחד עם זאת, אתן צריכות להבין שההתנהגות שלה היא לא הולמת, והיא לא כמו שאבא רוצה".

אבא שלי התנהג בחכמה שריגשה אותי ומרגשת אותי בכל פעם שאני נזכר בה. היו לו הזדמנויות פז להתייאש ולהצטדק בהתנהגות תקיפה או קשה, אבל הוא היה חזק. הוא היה מדבר עם אמא ומרגיע אותה, ומסביר את החשיבות לשמור על כבודה של יעלי, גם אם זה קשה. הוא היה קונה ליעלי דברים שהיא אוהבת, והיא הייתה מאושרת, אבל נשארת אותו דבר. זה היה קשה, אני רק נזכר באבא שלי, ואני רוצה לחבק אותו, להיות איתו.


שנה אחרי, יעלי הודיעה שהיא עוזבת את הבית והולכת לגור עם חברה באחת השכונות בירושלים. היא ארזה חפצים, וכשהמזוודה ביד אמרה לכולם שלום, ומיהרה לכיוון הדלת. אבא שלי המתוק הזה שראה את המתרחש, ניגש אליה עם חיוך מלא אהבה ושאל: "יעלי, ככה ללכת? בלי חיבוק לאבא?", אנחנו היינו בטוחים שאבא נשבר, והוא הולך לומר איזו מילה חריפה... אבל לא! הוא המתין לחיבוק, לאחר שקיבל אותו הוא אמר: "יעלי, תדעי לך שאנחנו כאן כולנו מחכים לך, רוצים שתבואי תמיד. החדר שלך והמיטה והארון שלך נשארים שלך וממתינים לך תמיד. אני יודע מעכשיו שאני אתגעגע אלייך מאוד, אבל אני בטוח שאת לא תשכחי אותנו". בדיוק שסיים את המילים הללו, יעלי הוזילה דמעה, ניגשה לאמא, חיבקה אותה, ויצאה בחיוך.

זו הייתה התקופה הקשה ביותר שחוויתי, האווירה בבית הייתה נוראית, בפרט שאני הייתי הבן היחיד בבית בין הבנות, וכל הרגש העכור התנקז אליי. אבל אבא שלי עדיין לא ויתר, ותמיד אמר: "יעלי היא חלק מאיתנו, יעלי עוד תחזור". כמובן, זה לא היה נראה בכלל הכיוון, אבל עדיין נשאר בגדר חלום.

עבר שבוע, יעלי לא יצרה איתנו קשר. אבא ניסה, אבל היא לא הייתה זמינה. היה ברור לנו שיעלי החליפה מספר. אבא לא ויתר, הוא ניסה בכל מיני דרכים להשיג אותה, אך לשווא. חודש אחרי, התרגלנו שיעלי כבר לא עונה, אבל הלב סירב להאמין.

בוקר אחד אני עולה לרכבת הקלה, ומולי יושבת יעלי עסוקה בטלפון שלה. היה קל לי לזהות אותה, למרות סגנון הלבוש שהיא שינתה - העדינות שלה עדיין נשארה. הרגשתי באותו רגע קושי גדול לגשת, לדבר, אפילו חששתי שאולי היא תברח או לא תענה לי. אבל ידעתי כמה אבא שלי מחפש אחריה, ואיך הוא ירגיש אם יידע שלא ניגשתי אליה.

"יעלי, מה קורה?", שאלתי בהיסוס. היא קמה ואמרה בחיוך: "מאירקה, מה שלומך?! תגיד לכולם שאני מתגעגעת, ואני יבוא בשבת", וירדה בתחנה הקרובה. היא אמרה 'אני יבוא בשבת' ולא 'אני יבוא לשבת', מהמילים הללו אני כבר הבנתי שהיא מחללת שבת. קפאתי על מקומי. כשהגעתי הבייתה סיפרתי לאבא על יעלי, והוא קרן מאושר ששמע שהיא תבוא.

והנה, בשבת בבוקר, בזמן שכל המתפללים מבית הכנסת עדיין יוצאים הם רואים את בתו של ראש הכולל פוסעת לכיוון ביתה עם הלבוש הכל כך לא מסורתי של הבית. יעלי עמדה בפתח הדלת, ממש לפני הקידוש. אבא קם ממקומו, והרעיף עליה חום ואהבה. הלבוש שלה היה מוגזם, בעיניים שלי זה כבר היה בגדר חוצפה, אבל בשביל אבא מתוק ואוהב, זו הייתה הזדמנות. הוא לא דיבר מילה, הוא התנהג אליה כבתחילה. והכי חכם היה מצידו, שהוא לא פירגן בלי קשר או התעניין בלי חשבון, אלא נתן לה להבין שהיא פשוט כאן, במקום הכי מכיל שיש עבורה, ממש כמו ההתחלה. מבלי להרגיש שהיא סוג ב' שצריכה ייחס מיוחד.

במוצ"ש, אבא שאל אותה אם היא רוצה טרמפ לאיזה מקום, והיא אמרה שהיא רוצה ללכת לדירה שלה. לאמא שלי היה תמיד יותר קשה, אבל גם היא, ארזה לה עוגות ואוכל שנשאר משבת שהיא אוהבת. אבא העמיס את הדברים לרכב, התניע ונסע אל תחנת דלק קרובה. הוא שאל את יעלי אם יש משהו שהיא רוצה שהוא יקנה לה, חוץ ממה שהוא כבר יודע שהיא אוהבת, יעלי אמרה שאין צורך. אבא נכנס אל חנות הנוחות והעמיס חטיפים בהגזמה, ולקח אותה אל הדירה שלה.

מיד כשחזר הביתה, הוא קיבל טלפון מיעלי, שלא הפסיקה להודות, וגם שאלה באותה השיחה: "אבא, מתי נוח לכם בבית שאני אגיע לבקר באמצע השבוע?". היא כנראה חשבה שאבא מתבייש בה כראש כולל חשוב ומוכר, ואולי בזמן מסוים שלא יראו אותה יהיה לו יותר נוח. אבא המתוק אמר לה: "יעלי, את לא מוזמנת אלינו, כי את חלק מאיתנו, ורק אורחים מזמינים. מתי שבא לך את באה, נקודה".

פעמיים בשבוע, יעלי הייתה באה להיפגש איתנו. זה קרה בבית, או סתם בפארק או גינה סמוכה כרצונה. אבא היה מגיע עם הפראק שלו, יושב איתה, שומע את הבדיחות שלה, ומתגלגל מצחוק. אני זוכר שהוא היה מחבק אותה בגינה, יושב איתה על ספסל, אבל זה לא עניין אותו, הוא פשוט אהב אותה באמת, ללא תנאים, רק כי היא הבת שלו, וזהו. כך היה פעמיים בשבוע, וזה היה טוב בשביל הבית שנפגשים עם מי שהייתה הלב של הבית מכל הבחינות. זה החזיר קצת את הצבע של הבית לצבעו הטבעי.

עברה שנה, אמא, הייתה מאוד בלחץ מהמצב, וישבה בוהה בספה. אבא ששם לב לכל המתרחש בבית, בא והתיישב לצידה. "אולי אנו נותנים לה לגיטימציה לאורח חייה. מילא היה שינוי, אבל הוא לא קורה" אמרה אמא כמעט בוכה. אבא שלי ענה לה ברכות: "אנחנו לא עושים עסק עם יעלי, אלא אנחנו מממשים את ההורות שלנו כתיקנה ללא תנאים וללא גבולות ובפרט אצל יעלי, שכנראה מצאה מקום נוסף חוץ מאיתנו, שהכיר בה או הכיל אותה יותר, או שנתן לה מקור חיות, ולשם היא הולכת. אנחנו צריכים להבין שאין זמן להאשים אף אחד או לחפש אשמים, אלא בזמן שנותר לנו, אנו חייבים לעשות הכל בשביל הילדה המדהימה הזו".

"לגבי החשש שלך, אין דרך אחרת להחזיר אותה לכאן, חוץ מהדרך הזו", אבא סיים את דבריו בחיוך, ודמעות זלגו מעיניו. "אתה בוכה?", שאלה אותו אמא. "אני בוכה רק מהמחשבה שאם לא אני הייתי האבא שלה, מה היא הייתה עוברת, איזה ייסורים". רק המחשבה הזאת על המילים הללו של אבא שלי, מצמררת אותי.

היו הרבה ד"שים מיעלי, וכל ד"ש נצבט הלב, שדווקא השכנה הזו ראתה אותה, ודוקא ההוא הנייעסן מהגמ"ח ראה אותה, אבל אצל אבא האהבה אליה רק התעצמה, עד הבשורה הטובה.

ביום הנישואין של אבא ואמא, ארגנתי להם הפתעה באיזה אולם קטן. כשדיברתי עם יעלי על העניין, היא נתנה את כל כולה בכל מה שביקשתי. החל מהארגון הקולינרי, ועד לעיצוב הבר באולם. היא הגיעה בלבוש שמכבד את הוריה, למרות שלא ביקשו ממנה מאומה. האולם היה מלא, סבא סבתא, דודים דודות. ואז הגיע זמן הברכות, וזה הרגע הכי דרמטי שאני זוכר בחיי. יעלי ניגשה אליי, וביקשה לומר כמה מילים לאבא ואמא. היא אחזה את המיקרופון בידה, וריגשה את כולנו.

"לאבא ואמא היקרים, אני רוצה להודות לכם על כל השנים היפות שגידלתם אותי, אני זוכרת כל יום וכל רגע, וכל שיחה וכל אהבה וכל חיבוק שהענקתם לי, רק בגלל שאני, יעלי, הבת שלכם", מחיאות הכפיים החליפו את המוסיקה הרועשת שלא מזמן הייתה באולם. "אני חושבת שאין לי אפשרות לקבל מאף אדם ובאף מקום בעולם, את מה שקיבלתי ושעודני מקבלת מכם", זה היה רגע שטוב שהיו מחיאות כפיים, כי אם לא היו היה ניתן לשמוע את הבכי של אבא ואמא שלי שהתייפחו מהתרגשות.

גם יעלי בכתה, אבל עדיין הייתה מאופקת בכדי לומר את דבריה: "אני רוצה לבקש מכם הורים יקרים דבר אחד, ואני מבקשת שזה יהיה באמת בלב שלם, כי אני יודעת מי אתם ומה אתם רוצים", זה היה רגע דרמטי, אף אחד לא הבין מה היא הולכת להגיד. אני כבר בראש שלי חששתי שהיא נפרדת מאיתנו וטסה לחו"ל...

"אני מבקשת מכם סליחה", אמרה בבכי, ולכל מי שהיה באולם לא נותרה עין יבשה.

כשהסתיים האירוע, אבא אמר ליעלי שאם היא מעוניינת הוא יכול לקחת אותה לדירה שלה. יעלי הלכה לחדר צדדי, לקחה משם את המזוודה שלה ואמרה: "אני חוזרת הבייתה". לא ניתן להסביר לכם את רמת השמחה ואת האושר שהיו על הפנים של אבא שלי.

משה רבי

אבא שלי לא ניצח, כי אבא שלי לא התחיל תחרות. אבא שלי עשה דבר אחד מתבקש, הוא פשוט החליט להיות אבא, אבא של כל הילדים שלו. אבא שיודע שהמקום הכי בטוח עבור הילדים שלו זה הבית שלהם, ובכדי שזה יהיה כך הוא חייב להעניק להם אהבה ללא תנאים, ולא רק בזמנים מיוחדים. אבא לא ניסה להאשים - לא את יעלי ולא אף אחד אחר, ואם כבר את מישהו זה את עצמו בכדי לייעל את יעל. אבא שלי עבר דרך ארוכה, שבטוח באמצע הדרך היו אנשים שאמרו שהוא טועה, רכרוכי, לא סמכותי, לא מבין בחינוך, כשל בחינוך... אבא שם הכל בצד, בכדי להשתמש בתפקיד החשוב שנתן לו ה', להיות אבא. יש קושי ויש ניסיונות, אבל כשיש מודעות, ההתמודדות בטוחה יותר ויעילה.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (92%)

לא (8%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

31
אני קוראת שואלת, על מה אנו מתרגשים וכי יכולה להיות דרך אחרת? הרי ברור שמי שנוהג אחרת הוא הרסני וטיפש, רשע ותוקף. תראו איפה הגענו שמתלהבים מאבא שעושה את מה שצריך אנחנו חייבים לשנות את הנורמליזציה לעולם.
מירב אלקיים
וואלה, צודקת! עצוב שזה המצב. אבל לפחות יש אנשים שמעוררים את הנושא, שאפו לכותב השורות הסוציאליסט.
אבישג פארדו
30
סיפור אדיר. אני סיפרתי אותו בשולחן שבת והבטחתי לכתוב כאן שזה ריגש את כולנו. אבל הכי הבטחתי להשתנות.
דיני
29
חזק ביותר, סיפר עוצמתי על אדם עם תעצומות נפש ,זה נקרא חוכמת חיים אמיתית, בלי תעודות של תארים ובילבולי מוח. סיפור מרגש שיכול לתת מוסר להרבה אנשים
אחד העם
28
די לקיצוניות. די לסבל של נוער שמנסה שיאהבו אותו תמיד ושיהיו לו הורים תמיד. אני קורא את זה ובוכה ואומר לה' אנא ממך תן להורים של הנשמות הללו בינה ושכל להבין ולהשכיל ולשמוע ולהצליח להיות הורים. אני כותב ובוכה ומבקש ומתחנן לכל ההורים, תראו מהסיפור הזה מה יכול חלילה להיות. הרי אין מי שחולק שאם האבא המתו
אריה
27
משהו משהו... חבל שלא עוסקים בנושאים כאלו.
אריאל
26
פשוט סיפור שחייב להפיץ לכל העולם. אני מתחברת לכל מילה בפוסט הזה, ואני מחוברת מאוד גם לכותב עצמו שלדעתי נוגע לי תמיד במקומות רגישים בפוסטים שלו ברשתות שמביאים אותו. נושאים חשובים שלא כולם מצליחים לגעת תמשיך לעשות דברים טובים מר משה רבי.
עו"ד אלישבע דרוקר ברון
25
אני מרגיש שאנשים לא מבינים את הסיפור הנורא הזה. יש כאן אבא שהיה מוכן לספוג בושות מכל הכיוונים והוא שתק, ולא רק זה הוא חיבק ונתן את כל כולו לבת שלו, כמו מלאך, ואנשים שלא מבינים את הגדולה הזו כנראה יש להם בעיה נדירה. אני לא יודע מאיפה הוא מה גרם לכך שביתו תפרוק עול, זה לא מעניין אבל אני מעריך אותו רק
נתי אליהו
אני לא חושב שאנשים לא מבינים אני חושב שקשה להם לחיות עם טעיות שהם עושים
דניאל בן חמו
24
ואהוווו וואאהווו מרגש ומדהים
חי
23
אוי הלב שלי! חייבים לשנות גישה עם הנוער הזה. חובה עלינו!
מלכה
22
אין דברים כאלה. הוא כותב גם בהידברות. אני יודע שיש רשימת תפוצה שלו. הוא תלמיד של הרב גבאי מאמרי דעת, דברים חשובים. יישר כוח ר' מוישה
עוקב
21
איזה הורים מדהימים וגיבורים!!!
אני
20
אכן, סיפור מרגש. עבורי זה מרגש עוד יותר, כי אני זוכרת את מה שעשיתי להורים שלי, ואני מרגישה כאילו הסיפור הזה נכתב עליי. אני קוראת ובוכה, רק נזכרת בדמעות שלהם, ומבקשת מהשם שלא יקרה לי נזק. הלוואי שלא עשיתי לעצמי נזק
מוריה א.
19
פשוט מקסים ומדהים, בתור אבא שעובר כעת ומרעיף, בכוחות שהקב"ה נותן, רק אהבה אהבה אהבה בד בבד, יודע הילד שזה בית חרדי. על כל המשתמע. זוהי הגדלות. שנזכה ליידישע נחת מכל הילדים, מתוך אהבה ושמחה ולקב"ה יהיה יידישע נחת מאיתנו.
יהודה
18
אמת לאמיתה, ולוואי שכולם יישמו דברים פשוטים אלו, ואז בעז"ה נזכה ל"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"
דוד
17
השאלה היא כאן מה הגבול? מי שיכול להסביר לי אני אשמח. מתי יש רגע שאתה חייב להפסיק את המצב או אתה מתעלם. לא יודע
מני
16
אני חייב לשתף, ביתי הגדולה בת 20; לפני שנתיים קצת פזלה לכיוון אחר, וזה הרס אותי. לקחתי אותה לטיול רק אני והיא, דיברנו ואכלנו ופשוט קיבלתי אותה איך שהיא וזהו. ככה כמה פעמים חיזקתי את הקשר וזה היה נס, הילדה חזרה אלי חזרה וזה בידיים שלנו אחים שלי
מבין תסיטואציה
15
זה אחד הסיפורים הכי מרגשים שקראתי עם מסר נוקב וחשוב - זה חייה לעבור לכל אבא ואמא זה שובר קופות הדבר הזה.
נהוראי
14
מרגש אמיתי ונכון
מוטי
13
מקסים!!! הלוואי וכולנו נשכיל להתנהג כך אל ילדנו, בלי שיפוטיות, עם אהבה ללא תנאים..
רחלי
12
כל הכתבה אני רק בוכה.... זלגו לי דמעות כמו ים..... וואוו ממש ריגש אותי....
ענת
11
לקרוא את הטור הזה היה תרפויטי בשבילי. נשרתי מהדת בגיל 17 כי הרגשתי צורך למצוא את הדרך שלי בכוחות עצמי ולא לעשות רק כי כך חינכו אותי. הרגשתי מוצלחת אצל חילונים וכישלון אצל דתיים גם כי ככה שידרו לי בבית. אז המשכתי אצל חילונים. ככה עד גיל 34, גיל בה גרתי לבד והיה לי חבר אוהב. היה לי רוגע ויכולתי להסתכל
נושרת שחזרה אחרי הרבה שנים
10
ואוו. חזק. מי זה הכותב?
מירי שטוב
9
וואאוו מרגש!! אין כמו משפחת רבי במיוחד ר משה והאבא הגדול הרב חיים שליטא!!!!
יעלי
8
וואו כמה זה היה מרגש וכמה דמעות זלגו לי מהסיפור המטלטל, כמה עוצמה וכמה לקח אפשר ללמוד מההתייחסות והנחישות של האבא שלא וויתר בפסיק על הקשר ורגש האהבה שלו עם הבת. ללמוד ולקחת מוסר השכל - כן, זה לא קל בכלל - אבל זה המתכון לנצח את הטלטלה הזאת. יישר כח למביא הכתבה הזו.
משה
7
ואאווווווווו...... זה פשוט סיפור לחחחחחחיםםםםם.... אני מוכן לשלם כסף בכדי לפגוש את האבא הזה. איזה אנושי. מלא חמלה והתחשבות אפילו שיש קושי ובושה... טור חובה לפרסום בכל העולם אני מוכן לשלם כסף בכדי להדפיס אותו
נתי רודמן
6
מטלטל והלוואי שיצליח לשנות את תרבות החינוך המשפחתית בציבור שלנו.
רגישה
5
חברה , אל תתלהב , לא תמיד זה מכון להיות נחמד במצבים האלה . הרבה פעמים הילדים מפרשים את זה שההורה הוא סמרטוט ומהלכים להיות יותר ויותר גרועים וחצופים. ומניסיון אני אומר שגם היה סיפור דומה , אבל מגעיל יותר . ועד שלא זרקתי את הילד לאלף רוחות ... הוא לא הבין מה הוא עושה לעצמו . ורק אז התעורר והתחיל לחשב
נשל
כמה חבל שאין מחנך אחד, או מישהו מגדולי הדור שלא סובר כמוך, אלא נגעל ממה שעשית
מציאותי
גועל נפש של הסתכלות איכס רק בגלל אנשים כמוך ככר ציון ודרום ת"א מפוצצים בלדתלשים בכמויות.... הרעיון הוא רק לקרב ולקרב . לזרוק ילד מהבית לא רק שלא עוזר אלא נותן לילדים האחרים להיות דווקאניקים נגד ההורים ואז הוא מאבד את הכל. וחוצמיזה. חתיכת חצוף!!! מי אתה שתדבר על יצחק אבינו על זה,שהוא התנהג עם עשיו בע
אחד שכואב לו
א. מה הלך אצלך? כנראה שגם אצלך הילד לא הגיע סתם כך למצב כזה. ב. יש סיפור נוסף, שהאבא זרק את הילד ועד היום, שנים רבות אחרי, הילד מצולק, ואחיו ואחיותיו מצולקים. ג. המילה "לזרוק"... בהקשר ליד, פה נגמרות המילים. ה' ירחם עליך, על ילדיך ועל כלל ישראל.
יהודי עצוב
4
סבלנות בחינוך זה דבר קשה, אבל שווה. סיפור מרגש מאוד
◼️◼️◼️◼️
3
מרגש מאדדד! אבל מה היה הסוף??? השארת במתח...
ננה
אני חושבת שעצם זה שהיא חזרה הבית שלה זה כבר סוף טוב, כי כשהיא חוזרת היא עדיין מחוברת למקום הטבעי שלה וזה הייתה הכוונה בכל הסיפור המדהים הזה. מקווה שאני עזרתי
מלכה ג.
2
הרב הזה פשוט מקצועי אני עוקבת אחריו בכמה אתרים והוא פשוט קולע ראש בריא. וגיסתו אמרה שהוא כותב רק סיפורים אמיתיים להציל המון בחורים הצדיק הזה והכל לשם שמיים
מנחת הורים לנוער נושר
1
פשוט מרגש!!! לא נותרה עין יבשה... הרבה זמן לא בכיתי מסיפור...
רבקה

אולי גם יעניין אותך:

עוד בחינוך ילדים:

אל תזלזלו בנפש!

כשאבא שלי נפטר, נכנסתי לדיכאון עמוק וכמעט נהרסו לי החיים, זה מה שהציל אותי

אבא שלו היה בשבילו הכל - גם כשהוא היה במצבים הקשים ביותר, אבא שלו תמך בו, עד שהוא נפטר ונכנס למשבר עמוק | המטפל מרדכי רוט בסיפור על אדם שנכנס לדיכאון עמוק ויצא ממנו (מגזין כיכר)

מרדכי רוט||
6

אין ילד רע

הדרך לעזור לילדים שחורגים מהשורה להצליח

מה קורה כשילד נולד עם נפש עגולה, אבל העולם מבקש ממנו להיכנס למשבצת מרובעת? כשהוא לא מצליח לעמוד בציפיות – לא של בית הספר, לא של החברים, ולא של ההורים – אך גם אינו מוכן לוותר על מי שהוא באמת? (מאמע, חינוך ילדים)

טובה אור||
7

"זריקת דופמין"

מכירים את ה'רטט פנטום'? סימן שאתם מכורים לסמרטפון | זה מה שזה עושה למח שלכם

הסמארטפון. המסך הקטן הזה בכיס, שרוטט, מצלצל, מספק מוזיקה וריגושים, הרבה פחות תמים ממה שהוא נראה | למעשה הסמארטפון ודומיו, על תכונותיהם ואפליקציותיהם, נבנו במיוחד כדי להשתלט על המח שלנו | אצל ילדים? הנזק קשה הרבה יותר והוא גם עלול לפתח הפרעות קשות | מחקרים, נתונים מטרידים, וגם: כך תגלו אם אתם מכורים (חדשות, דיגיטל) 

דוד הכהן||
9

הכדור בידיים שלכם

האבחון המואץ של ADHD והמחיר הנסתר של הריטלין

שיעורי האבחון של ADHD בשיא – מחקרים חדשים מערערים על ההנחה שמדובר בהפרעה ביולוגית בלבד, ומצביעים על קשר בין טיפול בריטלין לעיכוב בגדילה | כל הפרטים ממאמר מעורר הדים בניו יורק טיימס (בריאות)  

כיכר השבת|
ש

האש עשתה עבודה יסודית, המים וקצף הכיבוי לא השאירו זכר מרכושם

משפחה בת 12 נפשות מנווה יעקב איבדה באחת כל כל רכושה וקנייניה, כשהבית עלה בלהבות • "כמעט הכל נשרף ומה שלא נשרף, ניזוק מהמים וקצף הכיבוי. נשארנו בלי כלום" • המרא דאתרא של 'נווה יעקב מרכז' הגרי"י זילברמן, יוצא בקריאה נרגשת לסייע למשפחה שהיא בבחינת 'בתר עניא אזלא עניותא' (חרדים)

אסף מגידו|מקודם

כנגד ארבע בנים | פרק ג'

התם | התיאוריה של ז'אן פיאז'ה והשפעתה על חינוך ילדים

חוקר הילדים הנודע, ז'אן פיאז'ה, לא רק תיאר את התפתחות החשיבה של ילדים – הוא שינה את הדרך שבה אנחנו, ההורים והמחנכים, מסתכלים עליהם | במקום לראות בלמידה תהליך של "מילוי הקנקן", הוא הראה שילדים בונים את הידע בעצמם, דרך חקירה, ניסוי וטעיה | הכתבה שלפניכם תיקח אתכם למסע בין שלבי החשיבה של ילדים – עם דוגמאות מהבית, תובנות מהכיתה, והשוואה לגישות אחרות שילוו אתכם כהורים שרוצים להבין, להוביל, ובעיקר – לאפשר לילדים לצמוח (פסיכולוגיה)

אבישי לוי||
2

החיבוק שיציל את הדור הבא  

ה'קוקוריקו' שהציל את העיירה | סוד 'הקסם הצפתי' נחשף: מנהיג עם חיבוק מצליח יותר

עליונים למטה ותחתונים למעלה? כן! זהו סוד ההצלחה של הדור הבא. וגם, סיפור מרתק על בן הכפר שהציל עיירה שלמה בזעקת 'קוקוריקו' - והנמשל לכך, ארבעת הבנים המוזכרים בהגדה של פסח, לחבק ולקבל | סוד 'הקסם הצפתי' (מגזין כיכר) 

חיים רוזנבוים||
3

דילמה

האם גידול ילדים באמת נהיה קשה יותר בדור של היום?

פעם ילדים גדלו כמעט מעצמם - שיחקו בחוץ, הסתדרו לבד, וההורים לא נדרשו לקרוא אינסוף ספרי הורות. היום? כל צעד דורש מחשבה, כל בעיה מחייבת התייעצות, וכל הורה מרגיש שהוא צריך להיות גם מחנך, גם פסיכולוג וגם מפיק אירועים. אז האם באמת נהיה קשה יותר לגדל ילדים, או שפשוט הפכנו את זה למשימה בלתי אפשרית? (חינוך ילדים, מאמע)

טובה אור||
9

החיים הם לא בית משפט

אבא שלי כל כך שמר עלינו - אבל ארבעה אחים שלי נשרו; זה ההסבר שלו | סיפור מטלטל

הגיע היום הזה, אותו לא אשכח. זאת הייתה חדוה -  החברה הזו שאבא שלי כל כך נלחם שלא אתחבר אליה -  היא שאלה אותי שאלה שהרסה אותי ושברה לי את הלב: "איך את מסבירה את זה שאבא שלך כל כך שמר עליכם בבית, ואחים שלך יצאו ככה?" (מגזין כיכר)

משה רבי||
37

אסור להדחיק

כילד הוא הדחיק את הפגיעה, התחתן ואז הכל התפרץ על הילדים | אל תיפלו גם אתם!

בדיוק כמו שהולכים לרופא שיתן לנו מזור לבעיה פיזית, כך אנו חייבים ללכת לרופא כשיש בעיה נפשית. נושא הפגיעות בציבור החרדי אמנם שבר שתיקה, אך עדיין יש בעיות ואסור לנו להתעלם מהן | מרדכי רוט בטור כואב (חינוך ילדים)

מרדכי רוט||
9

טור חובה להורים!

רק אחרי שבנו עזב את הבית, האברך הבין מה קרה - וכתב מכתב מצמרר לבנו; מצידי תאכל חזיר"

המטפל הרגשי מרדכי רוט, מספר השבוע סיפור מצמרר על האברך שלא הבין את בנו, צעק, צרח וביזה אותו - ורק אחרי שהוא עזב את הבית ועבר להתגורר עם חברים בתל אביב, הוא הבין את הטעות שעשה וכתב לו מכתב מצמרר במיוחד (מגין כיכר)

מרדכי רוט||
22

גבולות ואהבה

הטריק הקטן שיגרום לילד להבין 'לא' בלי ויכוחים

כולנו מכירים את הרגעים המתישים בהם אנו מוצאים את עצמנו שוקעים בדיונים אינסופיים על סוכריות, שעת שינה, או צעצועים- אז כיצד מצליחים להציב גבולות ברורים מבלי להרגיש שאנחנו מוותרים על החיבור וההבנה? ומה עושים כשהילד לא מבין, אבל גם לא מפסיק לשאול? יש דרך שבה גם גבולות ברורים, גם הסברים וגם אהבה יכולים להתחבר (חינוך ילדים)

טובה אור||
5

הסוף לוויכוחים מתישים

המשפט שיסיים ויכוחים אינסופיים עם הילדים

אם גם אתם מוצאים את עצמכם כל יום מנהלים דיונים אינסופיים עם הילדים, תוך שאתם ממציאים תירוצים יצירתיים לשאלה המפורסמת "למה לא?", כנראה שאתם מבינים בדיוק את מה שאני מרגישה | אז זהו- יתכן והפתרון לכל העניין נמצא במשפט אחד פשוט, שלפני כמה דורות היה נחשב לדבר מובן מאליו (חינוך ילדים)

טובה אור||
109
ש

תנופת פיתוח אדירה

הדרך הנכונה לדירה משלכם: עפולה הופכת ליעד נדל"ן אטרקטיבי למשפחות

עם תנופת פיתוח אדירה והפקדת תכנית המתאר הגדולה ביותר בצפון, בירת העמק מסתמנת כבחירה המובילה למגורים עבור זוגות צעירים ומשפחות. הכירו את הזדמנות הפז להשקעה בקרקע המיועדת לבנייה, ותעשו את הצעד הראשון בדרך הביתה (בארץ)

כיכר בשיתוף ויסל נדל"ן|מקודם

אנחנו יכולים לעצור את החרם הבא

פתחתי את היומן האישי של בתי ומה שהיא כתבה שם - שבר אותי | סיפור מטלטל

דפדפתי הלאה, ומול עיניי ראיתי תיעוד יום-יומי ממה שיוכי עברה. את הסבל, הבושות והפגיעה בנפש הרכה שלה. נשברתי, מעיניי זלגו דמעות. הבנתי פתאום את השינויים הגדולים של יוכי, את האימפולסיביות, ההסתגרות, הדיכאון שהבת שלי נמצאת בו (משפחה)

משה רבי||
29

הניצוץ הקטן

האור שבילד: המפתח להצלחה שרוב ההורים מפספסים

חנוכה. עם כל הסופגניות הטבולות בשוקולד, אנו עשויים לשכוח את המשמעות העמוקה של האור הזה | בשגרת היום-יום, אנחנו כהורים מוצפים בכמויות של משימות ודרישות: הבית רועש, הציונים לא תמיד כמו שציפינו והמריבות לא נגמרות, אבל בתוך כל הרעש הזה, מסתתר אור אחר- לא האור של הנרות, אלא האור של הילד שלנו | איך אנחנו, כהורים, יכולים להפסיק לרגע, להתמקד ולראות את האור הייחודי שבו? 

טובה אור|

שיעור לחיים

5 טעויות שהורים עושים במתן דמי חנוכה לילדים

ילדים ודמי כיס – האם זו הזדמנות ללמד אותם אחריות כלכלית, או מתכון לתרבות צריכה מופרזת? כמו הרבה סוגיות הוריות, גם כאן יש דעות חלוקות | אז מה אומרים המחקרים? מהם היתרונות והחסרונות של דמי כיס? ואיך ננצל אותם ככלי חינוכי? (ילדים, מאמע, משפחה)

טובה אור||
2

המדריך המחקרי המקיף

רוצים לבנות ביטחון עצמי לילדים? כך תעשו את זה נכון

מדריך מעשי ומקיף להורים המעוניינים לפתח ולחזק את הביטחון העצמי של ילדיהם - עם שיטות עבודה מוכחות, כלים פרקטיים ודרכים יעילות מבוססות-מחקר | מותאם לכל הגילים ושלבי ההתפתחות: החל מהגיל הרך, שנות בית הספר היסודי ועד ההתבגרות |  'וזכני לגדל' (חינוך)

אבישי לוי||
2

המשולש החינוכי

שני מכתבים, סיפור אחד: הכאב שמאחורי הקונפליקט בכיתה

כשמילים נכתבות מתוך כאב, הן נושאות עימן משקל שלא תמיד נשמע בין השורות. בשדה המורכב של חינוך, בין כיתה עמוסה לתוך הבית הפרטי, ישנם רגעים שבהם המורה וההורה מוצאים את עצמם ניצבים משני צידי המתרס, כל אחד עם תחושותיו, כאביו ותסכוליו | שני מכתבים חשופים שכתובים בלב גלוי משקפים את המתח הזה – אך האם מאחורי המילים מסתתר גם מפתח להבנה חדשה? (חינוך ילדים, משפחה, מאמע)

טובה אור||
1
ש

נורא ואיום

בתוך ה'שלושים' היתום הצעיר חוגג בר מצווה מרגשת

מחזה מכמיר לב נצפה בבית העלמין 'סגולה': הזמנה חגיגית לשמחת בר המצווה של היתום הצעיר, הונחה על תלולית העפר המתגבהת מעל קברו הטרי של האב המנוח * "פגשנו מקרים שילד שם הזמנה על מצבת קברו של אביו – אבל פה עדיין אין מצבה והוא כבר צריך לחגוג בר מצוה..." (חרדים)

אסף מגידו|מקודם