בשנת תרל"ה באו בקשרי השידוכין בנו של הרבי מהוסיאטין - בנו הצעיר של הרבי מרוז'ין, עם נכדתו של המגיד מטריסק – בנו של הרבי מטשרנוביל. עד מהרה נערכה החופה כשהמשתתפים חשים כי גם האבות הקדושים משני הצדדים - הרבי מרוז'ין והרבי מטשרנוביל – הגיעו מהעולם העליון להשתתף בעת דודים זאת.
החופה עמדה הכן אולם הכל המתינו בדממה להגעתו של המגיד מטריסק. כולם הבינו שאם הרבי משתהה יש סיבה לדבר. אחד מחסידיו של הרבי מהוסיאטין החל לרטון על כך שרבו עומד זמן רב תחת החופה ונאלץ לחכות למסדר החופה וקידושין. תוך מספר רגעים הופיע המגיד מטריסק ושביל נוצר בין הקהל הרב שאפשר לצדיק להתקרב לעבר החופה. אותו חסיד שהיה קנאי לרבו, דרך על גלימתו של המגיד מטריסק דבר שגרם לצדיק לעצור את הליכתו. עד שלא הואיל אותו חסיד להרים את רגלו לא יכל המגיד להתקדם לעבר החופה. העומדים מסביב נדהמו מהמעשה של אותו חסיד כמו גם שרבו ראה זאת ושתק.
לאחר החופה קרא הרבי מהוסיאטין לחסיד ובמעמד המגיד מטריסק ביקש: "רוצה אני שהמחותן יזמן אברך זה לדין תורה". המחותן השיב על אתר: "גם אני סבור שכך יש לנהוג כי אם יש דין למטה אין דין למעלה".
מיותר לציין שאותו חסיד לא השתתף באותו ערב בשמחה, במשתה ובריקודים אלא היה ספון בחדרו שבאכסניה המקומית יושב ובוכה כתינוק כל אותו הלילה על שעולל ועל הצפוי לו למחרת בבית הדין כשבצד התובע יושבים צדיקי וקדושי עליון.
הבוקר הגיע והדיון החל. ודאי שברגעים אלו נעלמה והסתלקה כלא היתה אותה עזות ותקיפות שליוו אותו אמש. כפוף ונכנע עמד ולא ידע לאן ולמי להביט. הדיון החל כשהגבאים מתארים את שהתרחש אמש. הדיין מבקש מהנתבע דברי הסבר למה שהתרחש, אך הנידון שלפנינו בקושי הצליח להוציא מפיו מספר הברות בלתי ברורות מלוות במלמולי צער וחרטה.
בחדות עיניו קלט הדיין, שהחסיד התחרט על מעשהו וכי הוא מבין היטב גחלתן של צדיקים מהי. דממת קדש שררה בחדר. כולם ציפו לשמוע את מוצא פיו – אבל הוא מתמהמה, מתעמק במחשבתו ושוקל הנה והנה בדעתו. כל זה כשהנתבע בוכה ללא הרף, מצפה בכליון עיניים לפסיקה. הוא נכון לכל גזר דין ובלבד שיכופר עוונו.
פתח הדיין אומר: אברך זה חטא משום שאינו מכיר את גדולתו וקדושתו של המגיד מטריסק ולכן עליו להביאו לידי הכרה בגדלותו. איש זה הוא מדוכא בעניות ובביתו ממתינות ארבע בנות שהגיעו לפרקן ולרש אין כל. אפשר שבראותו את מעמד החופה התעצב אל ליבו ורוח שטות היא זו שפיעמה בו והביאה אותו לעשות מעשה שטות. לפיכך אני גוזר שהמגיד מטריסק, הידוע כפועל ישועות, יברך את הנתבע בעשירות מופלגת. וכשכך, כשהאיש יתעשר וישיא בעז"ה את בנותיו בהרחבה, או אז, הוא יכיר בגדלותו של המגיד ויתחרט שבעתיים על המעשה שעשה ויבא בכניעה לבקש את סליחתו של אותו קדוש עליון.
גדולה תהיה בקשת המחילה של אז מבקשת המחילה ביום זה.
ואכן, בירך המגיד מטריסק את האיש והוא עלה לגדולה ולא ארכו הימים עד שנסע האיש אל המגיד ובקש את סליחתו מתוך הכנעה גמורה.
זהו שאנו אומרים בזמירות שבת: "מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם". וכאן מקשים ה"עולם": איך יתכן לבקש מ"אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם" - המורה על מידת הדין, ש"מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ" - שיעשה חסד עמנו?
לפי דברינו לעיל, הדבר לא קשה כלל, אומר הבעל שם טוב. שכן, נכון שניתן להעניש את החוטא על רע מעלליו על ידי נתינת עונש ומכה. אך ניתן להענישו גם באמצעות הטבה מיוחדת של הקב"ה כזאת שתגרום לאדם אי נעימות גדולה שתחדיר ללבו ייסורי מצפון על מה שעשה ותגרום לו לשוב בתשובה שלימה ולהתקרב אל הבורא ית'.
זהו שאנו מבקשים בזמירות שבת משופט כל הארץ, זה הדן כל יחיד ויחיד: אם נגזר עלינו עונש, הרי שיטפל בנו באמצעות של "משך חסדך" עלינו וזה לכשלעצמו יגרום לנו להיכנע לפניו.
בכל עת שהיו נכנסים ראשי ישבות ומשגיחים אל מרן הרב שטיינמן זצ"ל לשמוע ממנו הדרכה בענייני השעה, היה אומר: דעו לכם כי ישנם סוגי קניינים רבים. ניתן להשתמש בקנין 'חזקה' אבל טוב ממנו זהו קנין 'משיכה'.
כאומר, ניתן לחנך על ידי חזקה אבל טוב יותר לחנך באהבה וכך התלמידים ימשכו מעצמם לדבריך ולאישיותך הקורנת. ב'משיכה' משיגים יותר מאשר ב'חזקה'.
הלואי ונזכה!
0 תגובות