"זה לא יכול להיות", "זה לא נכון", "זה עלילות והשמצות", אלו רק חלק מהתגובות, האינסטינקטים, לכל פרשייה חדשה שיסודה בפגיעות חמורות, כאלה ואחרות. נכון, שכיום נושא ה"מוגנות" הפך למשהו בסיסי כמעט בכל מוסד חינוכי, אך עדיין, נדמה כי יש עוד מה לשפר בדרכי ההתמודדות וההתגוננות.
איך אנחנו כחברה, כהורים, כחרדים, יכולים לפעול אל מול המקרים הללו? כיצד נמנע את הפגיעה הבא? כיצד נציל את ילדנו? בכדי להשיב על כל השאלות המורכבות הללו, כינסנו באולפן 'כיכר השבת' פאנל מיוחד, בהגשת משה מנס, ובהשתתפות הרב אשר מלמד, יו"ר "המרכז הישראלי למוגנות" והרב מוטי זולברג, יועץ חינוכי .m.a. אשר מעביר קורסים מעשיים במוגנות.
ראשית, הרב מלמד מעיר כי "דווקא ההכרה בבעיה יכולה ליצור תהליכים קהילתיים", הוא מצטט מחקר של אוניברסיטת חיפה שמעלה נתונים מדאיגים: "אחד מכל חמישה ילדים דיווח שהוא חווה פגיעה". הוא קובל על השתיקה שעדיין ישנה לדבריו בחברה החרדית - למרות השינוי הרב שיש בשנים האחרונות בתחום, מה שעלול חלילה לגרום כך שהיקף הפוגעים יהיה גדול יותר. הוא מספר כי לא אחת הוא בעצמו, בהוראת רבנים, פונה למשטרה, ובצורה שקטה כדי למנוע ככל הניתן פגיעה בסביבתם של הפוגע והנפגע.
הרב מוטי זולברג, שהחל לעסוק בתחום לפני שמונה שנים, אומר כי הוא רואה הבדל בין מה שהיה בעבר לבין המצב כיום. "בעבר הייתי צריך לשכנע מנהלי חיידרים שיש כזו תופעה, חלקם אמרו שזה 'לא קיים' וחלקם אמרו 'לא אצלנו'. היום, מנהלים באים, מתקשרים, לא מסתירים כי הם ראו את המחיר של ההשתקה ומה קורה לילד שנפגע ולא טופל. כך שיש הרבה שינוי".
הרב מלמד מצדו מוסיף נקודה חשובה: "יש מרחק בין לדעת שיש פגיעה - ועד לידיעה מה לעשות. ברגע שילדה נפגעה גם אם היא תבוא ותספר - לפעמים אין לה את היכולת. קחו בחשבון ששבעים אחוז מהמקרים זה בתוך המשפחה, אז גם אם היא יודעת, השאלה מה עושים עם המידע, ופה האתגר".
ולמה הילדים לא מספרים? הרב מלמד מסביר כי יש להם חסמים. "הם חוששים שיאשימו אותם, למה לא סיפרתם מיד, למה הלכתם עוד פעם?", הוא אומר, ומציין ש"אנשים לא יודעים שברגע שניטל כוח השליטה מהאדם - הוא יותר פגיע. אדם שנפגע, הפוגעים מזהים את זה. אנשים שנפגעים מאבדים את החיים שלהם. כתוב בתורה 'כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה', הנפגעת מוגדרת כנרצחת. הייתה אחת שכתבה לנו 'אני פוקחת עיניים כל בוקר כדי למות מחדש'".
הרב מלמד מתאר את הקשיים שעומדים בפני אלו שכן מדווחים, "הם צריכים להתמודד עם התוצאות של הדיווח. יחפשו את הרב, יגידו שזו עלילה. זו התמודדות עם המשפחה. לפעמים גם הפוגעים הם בעלי מעמד ויש מילכוד מורכב".
במהלך הפאנל, מספר משה מנס כי הבת שלו חזרה מהגן עם מחזיק מפתחות ובו 'שלושת הלמדים' - לברוח, לצעוק ולספר. הרב זולברג מציין כי זה רעיון נהדר, ולא היו מוסדות שהוא מכיר או רבנים - שהתנגדו לזה. אבל, הוא מבהיר מיד - "צריך לדעת שהמחזיק מפתחות לבד לא ממש עובד, הוא רק תזכורת למה לעשות כשהוא מרגיש לא בסדר".
אבל הוא מלמד אותם מה עושים כשיש פגיעה בתוך המשפחה?
"הילד לא תמיד יודע לזהות ולא למי לצעוק. זה רק חלק אחד מתוך עוד 20 כלים שצריך ללמד ולעשות, ואני יכול להגיד לך שהרבנים לא מסרבים להסברה".
הרב מלמד מציין כי ההסברה והשיח יעילים, ומסביר: "דבר ראשון זה מוציא את הסוד מתוך הנפגע. הבעיה מתחילה כשאחוז גדול הוא בתוך המשפחה ואז יש חובת דיווח ויש מילכוד".
הוא מספר על הכשרה שעשה באחת הערים החרדיות לנשים מטפלות בקהילה. "בסיום ההכשרה באה אחת הנשים וסיפרה על פגיעה חמורה שעבר הבן שלה ממישהו מהקהילה והוא לא עבר טיפול מקצועי כי חששו שהמטפל ידווח. הם חששו לספר ולסבך אנשים מהקהילה. וכתב אותו נער חסידי להורים שלו: 'לא ישארו לכם ריסים בעיניים מהבכי שתבכו עלי כי כשאני יגדל אני יתפקר, הקרבתם אותי על מזבח המשפחה והקהילה'. זה ילד ששש-שבע שנים לא עבר טיפול וזו התוצאה הנוראית".
"אני לא מאמין בטיפול בלי הרבנים", מבהיר הרב מלמד, "הם המפתח להצלחה, ואני עובד עם כל הרבנים, גם מחסידויות וקהילויות קיצוניות. עשיתי הכשרה למאה רבנים ונתתי כלים לרבנים להבין מה המשמעות של הפגיעות ועל המסוכנות של הפוגעים. צריך לדעת שלא חייבים הליך פלילי, ואם אנחנו עובדים יחד תוך אכפתיות גם על הפוגע והמשפחה שלו, זה אפשרי".
בפאנל הבא: איך מזהים נפגעים ופגיעות וכיצד מתמודדים?
0 תגובות