בכפר קטן אחד, היו היה פעם בימי הבעל שם טוב יהודי שהתגורר בו והיה לו בית מזיגה שממנו התפרנס במכירת יין שרף, יום אחד בא היהודי אל הבעל שם טוב הקדוש והתאונן לפניו על מר גורלו שכל היום נמצא בחבורת גויים ועליו לשמוע את כל השטויות שלהם והניבולי פה שמפטפטים, וביקש היהודי מהבעל שם טוב שיתן לו רשות לעבור מכפר זה ולחפש מקור אחר לפרנסתו.
הבעל שם טוב אמר לו, את מקומך על תעזוב, ה' יתברך מלוא כל הארץ כבודו, ומה שנאמר "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" זה מדובר על הכל, גם על פטפוטי השיכורים הגויים, אלא שיהודי צריך להבין שאין דיבור ששמע סתם, שבכל דיבור ששומע יש בו מסר אישי לעבודת ה'.
היהודי חזר לכפר והמשיך במכירת היין שרף, לעת ערב כשהיה עייף ותשוש מחמת העבודה – התיישב לנח קצת, והנה לידו שני שיכורים, כוסיות הוודקה בידם והם משוחחים ביניהם על דה ועל הא, נזכר היהודי בדברי הבעל שם טוב שבכל דיבור ששומע יש בו מסר לעבודת ה', והטה היהודי אזנו לשמוע את דברי השיכורים, והנה הוא שומע שאחד השיכורים פונה לחברו, איוון, "אתה יודע לפעמים קורים דברים מוזרים שאני לא מסוגל להבין אותם, בבית שלידי גר איש אחד, עני מרוד, אין לו כלום בבית, כל רכושו זה רק כרית אחת קטנה שאיתה הולך לישון, והנה אתמול בא אצלו גובה המס של המלך, ומשלא מצא מאומה, החרים את הכרית הזו והלך לו, ואיני מסוגל להבין מה המלך צריך את הכרית שלו, וכי חסרה כרית למלך?"
השיב לו חבירו, "תקשיב, אני רואה שאתה לא מבין הרבה, באמת נדמה לך שגובה המס לקח את הכרית עבור המלך? וכי באמת המלך צריך את הכרית זו? ממש לא.
הרעיון של המלך זה שתמיד נזכור שיש לנו מלך והוא המחליט, ולכן מי שמשלם מיסים מהכנסותיו, זוכר תמיד את המלך, אבל זה שאין לו כלום בבית ולא משלם מיסים, אם לא יקחו ממנו את הכרית היחידה שיש לו, כיצד יזכור שיש מלך? ובשביל שלא ישכח שיש מלך, לקחו ממנו את הכרית שבכל לילה יזכור היטב שהמלך קיים והכל בידו".
שמע המוזג היהודי את דברי השיכורים והבין היטב את דברי הבעל שם טוב שה' נמצא ומחיה כל דיבור וגם מגויים ערלים שיכורים יש ללמוד מסר לעבודת ה'.
0 תגובות