מוצאי שבת האחרון בביתר עילית וביישובי יהודה ושומרון לווה בתחושות קשות של בלבול ותסכול. לאחר לילה מתוח של מעקב בדאגה אחרי הדיווחים על הנפילה המצערת והפצועים, הציפייה הייתה להתנהלות עניינית ומקצועית מצד הגופים האחראים אך המציאות בשטח הייתה רחוקה מכך.
במהלך הלילה, פיקוד העורף בחן את תמונת המצב והוציא הנחיה ברורה: ניתן לקיים לימודים בביתר עילית. גם עיריית ביתר עילית, שהיא הגורם המוסמך שיכול להחמיר את הנחיות הצבא ביישוב, בחרה שלא לאסור את פעילות מוסדות החינוך. אלא שדווקא אז נכנס לתמונה משרד החינוך, ובהחלטה תמוהה, דאג לכך שהמוסדות יישארו סגורים גם אלו שמצוידים במרחבים מוגנים תקניים.
למה למנוע שגרה היכן שאפשר?
חשוב לומר ביושר: בחלקים נרחבים בארץ הלימודים מושבתים ממילא והלב עם המשפחות ששגרת חייהן השתבשה לחלוטין. אך דווקא בשל כך, זועקת השאלה: מדוע לא לאפשר שגרה במקומות שבהם גורמי הביטחון מאשרים זאת? במקום להקל על ההורים ולתת לילדים עוגן של יציבות, משרד החינוך בחר להחמיר ולהתערב. ההחלטה לסגור את המוסדות מקוממת במיוחד כשמדובר במעונות יום ובמוסדות המצוידים במרחבים מוגנים תקניים, כאלו שגם בימים מורכבים אחרים במערכה הנוכחית אושר בהם ללמוד. משרד החינוך נטל לעצמו סמכות "ביטחונית" הוא לא הסתפק במתן הוראה סותרת מפיקוד העורף אלא אף דאג להסתובב בעיר ולאכוף את ההנחיה; ובכך פגע בילדים המבולבלים שזקוקים למסגרת, ובהורים המותשים שמשוועים לצאת לעבודה אחרי לילה ללא שינה.
רישול בתקשורת: הורים מול שערים נעולים
למחדל הסמכויות התווסף רישול ניהולי כואב. בעיר שבה רוב הציבור משתמש בפלאפונים כשרים ומסתמך על מערכות עדכון קוליות, המידע על החלטת משרד החינוך פשוט לא הגיע ליעדו.
התוצאה הייתה עגומה ומבזה: הורים רבים, שהתעוררו מוקדם וארגנו את ילדיהם בהסתמך על הודעת פיקוד העורף הרשמית, הגיעו למעונות ולתלמודי התורה רק כדי למצוא שערים נעולים. ללא הודעה מראש, ללא הסבר הגיוני, ובעיקר ללא שפיקוד העורף הורה על כך.
הגיע הזמן שמשרד החינוך יבין שתפקידו הוא לתמוך בחינוך ובשגרה, ולא לייצר קשיים מיותרים במקום שבו פיקוד העורף כבר נתן אור ירוק. אי אפשר לשחק בסמכויות על גבם של הילדים וההורים.
משרד החינוך בחר שלא להגיב.
0 תגובות