בשבוע האחרון אומרים בכל קהילות ישראל סליחות לקראת ראש השנה. במוצאי השבת האחרונה החלו גם בקהילות האשכנזים לומר סליחות בכל בוקר כהכנה ליום הדין.
הסליחות הראשונות התקיימו במוצאי שבת, בשעת לילה. בכל העולם, בבתי כנסת, התקיימו מניינים לסליחות. אבל יש מקומות שבהם, למרבה הצער, עדיין, אין מניין. ניגריה שבאפריקה לדוגמה.
הבוקר (חמישי) נחשף בשבועון 'כפר חב"ד', העיתון הרשמי של חסידי חב"ד, תיעוד מרגש במיוחד ממצלמות האבטחה בבית חב"ד בניגריה במוצאי השבת האחרונה. נראה שם השליח המקומי, הרב ישראל אוזן, ב"ריקוד" בסיום הסליחות בבית חב"ד שבניהולו.
אלא שהריקוד הזה כלל, ובכן, אותו ואת בנו בלבד. בשעת לילה מאוחרת לא היה לו כל מניין לסליחות במדינה המרוחקת. הוא ניסה לעשות את המעמד הכי קרוב שניתן לאופן שבו הוא מתקיים בחצרות החסידים. בחב"ד נהוג לרקוד ניגון "רחמנא דעני" בסיום אמירת הסליחות - וזה מה שעשה.
"היא שם כדי לתעד סכנה. לשמור. אולי להרתיע. אבל באותו לילה, מצלמת האבטחה של בית חב"ד בניגריה האפריקנית תיעדה רגע אחר לגמרי. רגע שבמבט ראשון, צובט את הלב. אבל במבט שני, מגלם את המהות של שליחות אמיתית ומסירות למשלח", כתב עורך 'כפר חב"ד' מנחם כהן.
"השליח הרב ישראל אוזן ובנו נכנסו יחד לבית הכנסת. לא היה שם אף אחד. לא גבאי. לא חזן. לא ציבור. רק הם, אב ובן, שליחיו של הרבי אי שם ב'חור' הניגרי. הם פתחו סידור סליחות והתחילו: "אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה".
"כעבור חצי שעה, הם הקיפו את הבימה, שרו ביחד "רחמנא דעני" ורקדו בהתלהבות, כאילו סביבם קהל המונים תוסס ובוער. רגע זה, שלכאורה קטן, משקף עוצמה שחורגת מגבולות המקום והזמן.
"באותו לילה, כמה אלפי קילומטרים משם, בבית חיינו 770 שבברוקלין, אלפים-רבים פצחו באמירת הסליחות. אין שם סנטימטר פנוי, המקום מלא עד אפס מקום, עולה על גדותיו. יריית הפתיחה של תשרי. אווירה מחשמלת שאין דומה לה. אבל ברגע הזה, בלילה בניגריה, השליח ובנו עמדו בבית הכנסת הריק, והם לא היו פחות. אולי אפילו יותר. כי לא תמיד הקרבה נמדדת במטרים. לפעמים המרחקים הגאוגרפיים רק מחדדים את הקרבה הרוחנית האמיתית".
0 תגובות