סוגיה סבוכה של דיני אישות ופרנסת הבית הגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
במרכז הדיון עמדה תביעה שהגיש אב לחמישה ילדים קטינים (בגילאי 5 עד 15), המנהל עם רעייתו לשעבר זמני שהות שווים. האב ביקש להטיל על האם את עול המזונות הזמניים, בטענה כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי אין ביכולתו לשאת בהוצאות המחיה של הילדים בעת שהותם אצלו.
הטענה: אברך דל אמצעים. המציאות: עסקאות ענק במזומן
בכתב התביעה הציג האב מצג לפיו הוא "יושב אהלים" הלומד בכולל רוב שעות היום, ומתקיים ממלגה דחוקה ומתמיכת גמ"חים. לדבריו, עסק קטן לתשמישי קדושה שבבעלותו מניב הכנסה זעומה של כ-1,100 שקלים בחודש בלבד. מנגד, טען כי האם משתכרת שכר גבוה ועליה לשאת בנטל המרכזי.
אלא שהאם, באמצעות ייצוג משפטי, הציגה גרסה שונה בתכלית מחיי הנישואין. לדבריה, המשפחה הורגלה לרמת חיים גבוהה ביותר, כאשר האב נהג להכניס לביתו סכומי עתק במזומן – בין 30,000 ל-50,000 שקלים מדי חודש – מעבר להכנסותיו המדווחות.
בכתב ההגנה נטען כי האב מנהל פעילות עסקית רחבת היקף, מרבה בטיסות לחו"ל ואף נראה לכאורה במקומות בילוי בחו"ל, הרחק מעולמה של תורה.
הכרעת השופט: חובת האב לפרנס את ילדיו
השופט משה בראון בחן את הראיות והחליט לדחות מכל וכל את תביעת האב. בפסק דין נוקב נקבע כי התמונה שהצטיירה מהעברות הכספיות ומהיקף העסקאות במזומן אינה עולה בקנה אחד עם הגדרתו של האב כאדם דל אמצעים. השופט הדגיש כי טובת הקטינים עומדת מעל הכל, וסמכותו מאפשרת לחייב דווקא את התובע במזונות אם מתברר כי ידו משגת.
בית המשפט העריך את הכנסתו הפנויה של האב בלא פחות מ-30,000 שקלים בחודש לאחר ניכוי הוצאותיו. לאור זאת, הוטל על האב חיוב מזונות זמניים בסך 9,000 שקלים בחודש לכיסוי הוצאות הילדים בעת שהותם אצל אמם, ובנוסף הוטל עליו לשאת במלוא עלויות החינוך והבריאות – "כי זה כל האדם" וזוהי חובתו המוסרית והחוקית כלפי ילדיו.
0 תגובות