ביער הגשם הסבוך של צפון גואטמלה חולקים ארבעה מיני חתולי בר שטח מחיה מצומצם יחסית - תופעה חריגה למערכת אקולוגית שמארחת טורפים בינוניים וגדולים מאותה משפחה. כדי להבין כיצד היגוארים, הפומות, האוצלוטים והמרגיים שורדים זה לצד זה, חוקרים מארה״ב וגואטמלה יצאו למסע מעקב רב־שנתי בלב שמורת הביוספרה מאיה, המשתרעת על פני אלפי קילומטרים רבועים של ג׳ונגל טרופי רצוף.
במקום להסתפק במפות טריטוריה דו־ממדיות, החוקרים בחנו את היער כמרחב תלת־ממדי - מהקרקע ועד לצמרות העצים. הם פרסו עשרות מצלמות מעקב על הקרקע ובגובה של כ־12 מטרים בממוצע על גזעי העצים, ותיעדו אלפי “ביקורים” של חתולים, כולל מאות תצפיות ביגוארים, פומות ואוצלוטים, ולעומתם עשרות בודדות של מרגיי - בעיקר בגובה. כך התברר כי בעוד היגוארים והאוצלוטים פועלים בעיקר על הקרקע, המרגיי כמעט “מעביר את חייו” על העצים, והפומה נמצאת בתווך, מנצלת גם את מפלס הקרקע וגם את הענפים הנמוכים.
כדי לבדוק אם חלוקת הגובה מתבטאת גם בתפריט, נאספו 215 דגימות DNA של חתולי בר ברחבי היער, שחלקן אותרו בעזרת כלבים מאומנים שחיפשו במיוחד גללי טורפים. הדגימות עברו ניתוח די־אן־איי (מטא־ברקודינג), שאפשר לזהות הן את מין החתול והן את בעלי החיים שעליהם ניזון, ברזולוציה גבוהה בהרבה מזו שמאפשרת בדיקה חזותית רגילה של שרידים בפרטי ציד.
התמונה שהתקבלה מפתיעה אפילו עבור חוקרי טורפים ותיקים. אצל היגוארים נמצאה תזונה הנשענת בעיקר על פקארי (יונק דמוי חזיר) ועל ארמדילים, לצד טרף מזדמן בדמות אוצלוטים - עדות לכך שהתחרות בין המינים אינה תמיד שקטה. האוצלוטים, חתולים בינוניים בגודלם, התגלו כמתמחים ביונקים קטנים יותר, כגון אופוסומים ומכרסמים, התואמים לציד קרקעי יותר זהיר.
אלא שהגילוי הבולט ביותר קשור לפומות. למרות שהמצלמות לא תיעדו אותן מטפסות גבוה לצמרות, ניתוח הדנ״א הראה כי קופים - בעיקר קופי עכביש וקופי צעקן - מהווים רכיב מרכזי בתזונתן, אף יותר מאשר אוכלי עשב גדולים כמו איילים. המשמעות היא שהפומה מנצלת היטב את השכבות הנמוכות והבינוניות של היער, צדה טרף שמבלה את רוב זמנו על העצים, ובכך מפחיתה את התחרות הישירה עם היגוארים על קרבנות קרקעיים כבדים.
המרגיי, החתול הקטן והפחות מוכר ברביעייה, התגלה כמומחה מובהק לחיים ביערות הגובה. המצלמות לכדו אותו עשרות פעמים על ענפים ולא רק על הקרקע, והדיאטה המצומצמת יחסית שלו - מספר נמוך של מיני טרף לעומת החתולים האחרים - מצביעה על התמחות בקורבנות שמבלים את מרבית חייהם בין הענפים. כך נוצר מצב שבו שני חתולים בינוניים, אוצלוט ומרגיי, כמעט אינם “מתנגשים” זה בזה: הראשון בוחר קרקע ויונקים קטנים, השני בוחר עצים וטרף אחר.
בסך הכול זוהו בעזרת הדי־אן־איי לפחות 20 מיני טרף שונים בתפריט היגוארים, 27 אצל הפומות ו־25 אצל האוצלוטים, בעוד המרגיי הסתפק בשבעה מינים בלבד. לצד חלוקת הגובה, גם המגוון הרחב של הטרף תורם להפחתת חפיפה בין התפריטים של ארבעת המינים, ומקטין את הסיכוי שתחרות על מזון תוביל להיעלמות אחד מהם מהמערכת האקולוגית.
החוקרים מדגישים כי ההבנה שחתולי בר מחלקים ביניהם לא רק מרחב אופקי אלא גם “קומות” שונות ביער משנה את הדרך שבה מחשבים סיכוני הכחדה ומתכננים שמורות טבע. שמירה על גובהי צמרות, על מסדרונות אקולוגיים אנכיים ועל מבנה יער מורכב הופכת להיות תנאי חשוב לא פחות מהגנה על שטח רציף במפה דו־ממדית, במיוחד בעידן שבו בירוא יערות ומשבר האקלים משנים במהירות את תנאי המחיה של טורפי־העל.
0 תגובות