הרהורים ותובנות לסיכום יום היסטורי

משפט שלמה בפוניבז': מי שוויתר קיבל הכל בחזרה // יהודה סולובייצ'יק

יהודה סולובייצ'יק, בוגר ישיבת פוניבז' וכיום בכיר מאוד בעשייה הציבורית החרדית, כותב טור מעמקי ליבו על הניצחון שהיה אתמול בפסק הבוררות לצד 'השונאים' בישיבה ומזכיר לנו, מה שקצת שכחנו | הטור המלא והמדויק (עולם הישיבות)

היכל ישיבת פוניבז' (צילום: בעריש פילמר)

ידידים רבים שלחו לי היום בעקבות פסק פוניבז' וביקשו לדעת אם כבוגר הישיבה אני שמח מהתוצאה. כמובן שלא הספקתי לענות לכולם, אבל בגלל שיש כאן כמה תובנות חשובות ומהותיות, נראה שכדאי לעשות סדר בדברים.

השופט חשין פרסם את הפסק המיוחל | לפסק המלא - לחצו כאן

ויש גם בונוס: מדוע הפסק הוא "משפט שלמה של ישיבת פוניבז"?

קודם כל, כן. ברור שאני שמח.

שמח בשביל הרב כהנמן, ושמח בשביל האמת. מתברר שיש דבר כזה חוק ומשפט, וכשהולכים עם זה עד הסוף, אולי זה לוקח שלושים שנה - אבל בסוף האמת מתבררת. תובנה חשובה.

ואני שמח גם בשביל הרבנים ראשי הישיבה, מרן הגרב”ד פוברסקי שליט”א וחתנו הגרח”פ ברמן שליט”א. אחרי עשרות שנים של רדיפות והצקות, הם זוכים לראות את האמת יוצאת לאור במלוא תוקפה.

דבריו של השופט חשין על הרב ברמן

תקראו מה כתב השופט חשין על התמונות של הגרח”פ ברמן פצוע וחבוש בראשו. אולי החושים שלנו קצת קהו, אבל השופט לא יכול היה להסתיר את הזעזוע. מתברר שיש מחיר לכל פשע, גם אם לפעמים לוקח עשרים שנה לגבות אותו. וכמאמר הפתגם: “זה סופו של כל ברנש — הפושע נענש.”

והנה, עוד תובנה חשובה:

אלימות אף פעם לא תביא אתכם לשום מקום.

רלוונטי במיוחד על רקע ההיסטוריה העגומה של האלימות בישיבת פוניבז’ בשלושת העשורים האחרונים.

אבל, ופה יש “אבל” גדול.

אני לא שמח בשביל הישיבה.

ולא בשביל “הקבוצה שלי” ש“ניצחה”.

פשוט לא.

כי הקבוצה שלי כבר ניצחה מזמן. היא ניצחה ביום שבו ראש הישיבה, מרן ר’ גרשון אדלשטיין זצוק”ל, לקח את “האירוע” לידיים ובחר לנתק את הישיבה מהסכסוך — גם במחיר של סיכון עתידה כישיבה שפועלת תחת השם ההיסטורי שטומן בחובו כה הרבה משמעות - "פוניבז’".

הוא החליט. והוא עשה. כי הוא הבין שאין דרך להמשיך לקיים ישיבה שבתוכה בוערת אש המחלוקת. חייבים לבודד את הלימוד של התלמידים מהויכוח על הבעלות של הישיבה.

ולמרות שכולם חשבו שהוא טועה, ושאין סיכוי שהוא יצליח, ולמרות שהוא ספג ביקורות קשות מכל הכיוונים. הוא דבק בדרכו.

אבל בתוך כמה שנים כולם ראו עד כמה ר’ גרשון צדק.

הוא הציל את פוניבז’.

הוא הציל את קול התורה, את האווירה, את הרוממות, ואת המחויבות למקום שהיה ונותר ספינת הדגל של עולם התורה.

גבעת פוניבז' ביום קבלת הפסק הדרמטי (צילום: יצחק ורדי)

מי היה מאמין שתוך זמן קצר הוא הצליח להחזיר את הישיבה למקום הראשון בביקוש של טובי הבחורים. כמה שנים קודם לכן השם של הישיבה כיכב בעיקר בדיווחים של מוקדי הצלה: אלימות בגבעת הישיבה. ובתוך כמה שנים היא חזרה לפאר את כותל המזרח של עולם התורה בארץ ישראל. וכך זה נותר עד היום: בית גידול לתורה ויראת שמים שמושך מאות צעירים מטובי התלמידים מידי שנה.

זה הניצחון האמיתי.

זו השמחה האמיתית.

והיא אינה תלויה בפסק שהתפרסם היום — כהוא זה.

אפשר לומר שמשמים הכל יצא לצד האמת, ושמי שהולך ישר לעולם לא מפסיד. אולי. אבל קודם צריך להעמיד את העובדות:

ר’ גרשון סימן יעד — להציל את ישיבת פוניבז’.

והוא עמד ביעד הזה עד הסוף.

זו השמחה הגדולה מבחינתי.

ולי כתלמידו, היה בה חלק. קטן, מזערי, אולי זניח.

אבל חלק.

ואני מודה לקב"ה על זה.

ועכשיו, בא נדבר על הפסק שיצא היום.

במשך כל השנים הללו שבהם ר’ גרשון אדלשטיין זצוק״ל הוביל את המהלך להציל את הישיבה, ר' לייזר כהנמן הלך אחריו בצורה מוחלטת, בלי לערער ובלי להרהר.

הוא הוריד את הישיבה לאוהל קדושים, ויתר בפועל על בית המדרש, והוביל שורה של ויתורים — כולל על חצי מהגבעה שעליה התבססה הישיבה השנייה — וכל זה במטרה אחת: להציל את האווירה, את השלווה, את ההתעלות, ובעיקר את קול התורה.

ר’ גרשון הסכים לקחת סיכון אמיתי:

לסכן את הגשמיות, את הקרקע, את הנכסים —

כדי להציל את הרוחניות.

כדי להציל את הישיבה.

ור' לייזר כהנמן הלך עם ר’ גרשון עד הסוף. למרות הקושי לוותר על אחיזה פיזית במבנים שהיו תחת ידיו ולהעביר מחצית מהם לידי הצד השני, למרות המחיר האישי, ולמרות שבמובנים מסוימים הוא סיכן את האחיזה שלו בגשמיות ובירושת אביו. הוא הבין שזה המחיר שצריך לשלם כדי להציל את פוניבז’ האמיתית.

אבל הנה הנקודה המדהימה, כמעט בלתי־נתפסת:

בסוף — הוא קיבל הכול בחזרה.

את כל הגבעה.

את כל הנכסים.

את מלוא הזכויות — בניצחון משפטי מהדהד.

הוא לא איבד את הרוחניות.

וגם הגשמיות נשארה אצלו.

הישיבה בתפארתה.

וגם המקרקעין והבניינים.

אם תרצו — משפט שלמה המודרני:

מי שהיה מוכן לוותר כדי לשמור על הישיבה— זכה בכל.

מי שבחר ברוח — קיבל גם את החומר.

וזו, כבר באמת תובנה חשובה.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (84%)

לא (16%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

26
יפה שהוא כותב על עצמו "בכיר מאד"
הרשל
אפשר לחשוב שרק צד אחד נקט באלימות. נו, שוין, מה כבר אפשר לצפות מאדם שכותב מתוך פוזיציה.
מאיר
באמת לא מוכר כזה בכיר בעשייה הציבורית, סביר להניח שזו טעות והכוונה מבחירי הבוגרים
ממי
25
יפה מאוד !
אברכים
24
כל מילה בסלע
ישראל
23
אמת ויציב
יוסי
22
וואו. מדהים! תובנה אדירה ומטלטלת! מאוד התחזקתי!! יישר כח גדול!
משה
21
יישר כח עצום. חיזקת וריגשת מאוד רואים בחוש שכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.
נפתלי
20
בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך
מגיבן
אל תשמח, אבל כשמצחיק צוחקים.
שלומי
השמחה שלי איננה על נפילתו של אויב (ורבנים ותלמידי ישיבה, גם אם הם מהצד "השני", ח"ו אינם אויב), כי אם, בדומה לכותב המאמר המצויין, על שבא קץ לפרשה העגומה והאמת יצאה לאור.
קורא חרדי
19
טעות. כולם הפסידו. את הקלקול בעולם התורה, את ירידת קרנם של תלמידי החכמים והרבנים, את האמון במנהיגי הדור והציות כבר לא ניתן יהיה להחזיר. אנחנו רואים את זה בפועל ביום יום. כל המעורבים אבדו את אחריותם לציבור ולדור כולו.
בחור טוב
18
איזה וויתר ואיזה נעליים ? הצד של כהנמן סירב לקבל את הבוררות הראשונה נגד פסק בית דין . אם לזאת יקרא ויתור . מהו לא לוותר
חיים
17
מילים מרגשות. אשרי הישיבה שאלו הם בוגריה!
אבי
16
כל כך צודק. אחד המהלכים של ר׳ גרשון שהוכיח לכולם מהי דעת תורה צרופה
בן ישיבה
דעת תורה זה פשוט מה שנפסק בדין תורה, ולא סיסמאות
גלי
אשמח למקור
בן ישיבה
15
ה' ישמור. אתה אומר שערכאות זה האמת? ומצטט משפטים של שופט ערכאות שנקרא מרים יד בתורת משה. ליקוי מאורות. הרב אלישיב כבר אמר שהצד של כהנמן מרים יד בתורת משה בזה שלא שמע לדין תורה
נייטראלי
14
מה שאתם מכנים 'משפט שלמה' הוא כתב בוררות של שופט על פי חוקי המדינה. אין חילול שם שמים גדול מזה שרבנים, אפילו גדולים בתורה ואולי גם ביראת שמים, אינם מסוגלים לפתור סכסוך על פי דין תורה. אם כך עושים אלה המכונים גדולים מה יאמרו אזובי הקיר?
יצחק
13
הערת אגב, בלי קשר לכל העניין: לצטט שופט זה כמו לצטט כומר מ"הברית החדש" רח"ל, ראה שו"ע יו"ד שערכאות אינם משפט ודין צדק אלא הרמת יד בתורת משה.
חיים
12
שכחת לציין מי נתן רשות לאלימות בתוך בית המדרש? מי נתן רשות לבזות תלמידי חכמים ?
עולם שקר
11
האם מחיר הבחורים משתנה עכשיו?
יראת ה במקום הזה
10
התובנה האחת והיחידה היא: בדין תורה - הצדק מנצח בדין ערכאות - שמה הרשע
שונא לשעבר
9
כח ההבלגה של ר גרשון
אייזיק טננבוים
8
צודק בכל מילה יישר כוח גדול
אפשטיין חרדק
7
לא שייך יותר טוב מזה, רואים את החדות של אייניקל של ר' חיים בריסקער ורואים את טהרת הלב של תלמיד מובהק של ר' גרשון
בוגר פוניבז'
6
גם אני בצד של הכותב, אבל מפריע לי שבדין תורה היתה מסקנה אחרת ואפילו בורר חכם ומוסכם ככל שיהיה , הוא לא דין תורה.
מויש
5
ישר כח על הדברים, ר גרשון בעיני הבדולח לא חשש לרגע אחד מאיבוד שליטה על מבנים, היה עסוק בהרבצת התורה הקדושה עד יצאת נשמתו הטהורה. מצער שדין התורה לבסוף נעשה על ידי בית המשפט, ולא היה ביד מי מגדולי ישראל את הגוח לעשות את הצדק הטבעי. גלות השכינה.
ישראל
4
השח מט בעולם הזה עוד לא נגמר ואף אחד לא יודע איפה הוא הסתים על, תהיה מפסוט מוקדם מדי גם אם הכל נראה לך עכשיו נוצץ
נצח ישראל לא ישקר
3
בוגרים לתפארת
נו נו
2
בתור תלמיד עכשיו בישיבה מזדהה עם כל מילה
חיים צימרס
1
יהודה סולובייצ'יק בצד של הרב כהנמן, אז מה החידוש שהוא רואה את העניין מהזווית שלו? ואם משמיעים את דעתו מן הראוי היה לתת למישהו אולי נתן גרוסמן להשמיע את דעתו מנגד.
אשר

אולי גם יעניין אותך:

עוד בחדשות חרדים: