חבר מועצת גדולי התורה, הגאון רבי יצחק זילברשטיין, יצא בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי מביתו בשכונת 'רמת אלחנן', אל עבר עיה"ק ירושלים, בכדי להשתתף בעצרת הרבבות נגד גזירת הגיוס.
בדרך הלוך, סיפר הגר"י זילברשטיין למקורביו, כי יום קודם לכן חתם על 'קול קורא' בו כתבו מרנן ורבנן גדולי ישראל כי על כל אחד ואחד לזעוק ולהתפלל ולבקש על הגאולה השלימה, במעמד הנשגב הזה שבו יתקבצו מאות אלפי בנ"י בשערי עיה"ק ירושלים תובב"א, שהרי על ידי זה ייפתרו בעז"ה כל הצרות כולם, ולא יצטרכו לערוך עוד עצרות תפילה וזעקה נגד כל מיני גזירות שונות ומשונות, שהם חלק מחבלי משיח.
• • •
בין הדברים העיר הגר"י בנוסח התפילה, בקדושה דתפילת שחרית בשב"ק, שאומרים 'ממקומך מלכינו תופיע ותמלוך עלינו, כי מחכים אנחנו לך', איך תקנו חז"ל נוסח זה לכל ישראל, הרי ישנם עשירים מופלגים ששקועים בתאוות והבלי העוה"ז, והם אינם מחכים לביאת המשיח, שהרי מדמים בעצמם כי טוב להם מצבם הנוכחי, ומעדיפים להרוויח עוד עסקה גדולה ועוד אלפי זהב וכסף, ולכאו' כשהם אומרים כן, הרי הם דוברי שקרים.
וביאר הגר"י עפ"ד הרמב"ם (פ"ב מהל' גירושין ה"כ) דמי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו, ולא רצה לגרש, ב"ד מכין אותו עד שיאמר 'רוצה אני' ויכתוב גט והגט כשר, ולכאורה הרי אונסין אותו לומר 'רוצה אני', וביאר הרמב"ם: 'אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו... אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר והוא רוצה להיות מישראל, ורוצה לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו', עכ"ל קדשו של הרמב"ם.
והכ"נ כל איש ישראל בתוך שורש נשמתו רוצה וחושק בביאת משיח צדקנו ולגאולה השלימה, ורק היצה"ר משכיח ממנו רצון זה ע"י תאוות שונות, אבל באמת בתוך תוכו שפיר קאמר 'כי מחכים אנחנו לך'.
• • •
עוד דיבר הגר"י עם מקורביו במהלך הנסיעה הלוך, אודות הטענות שעולות שוב ושוב מדוע בני התורה והישיבות לא מתגייסים לצבא, והקריא הגר"י את לשון הרמב"ם (פי"ג מהל' שמיטה ויובל הי"ב): 'ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר וכו'..., לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל וכו', אלא הם חיל השם וכו''.
ושוב כתב הרמב"ם (הי"ג): 'ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים וכו''.
וסיים הגר"י ואמר: 'הרי מפורש ברמב"ם תשובה לכל הטענות, כי אנחנו, בני התורה, האברכים ובני הישיבות, כמו שבט לוי, שאינו יוצא ואינו עורך מלחמה כשאר ישראל, ואנחנו המגינים האמיתיים!'].
• • •
סמוך לשעה 10:00 בבוקר הגיע הגר"י למלון 'ירמיהו 33', שם שהו מרנן ורבנן גדולי ישראל עד תחילת העצרת, ועד בכלל. מיד בכניסתו למלון, פגש את בנו של ר"ע ירושלים לשעבר, אורי לופליאנסקי, יו"ר ארגון יד שרה (שהמלון עומד תחת בעלותם), ובירכו בחום על הכנסת האורחים האדיבה.
הגר"י נכנס לחדר שהוקצה עבורו בקומה השלישית, ומיד בכניסתו אמר בכאב לב לחתנו הגאון רבי אליעזר רוט שהתלווה עמו למסע: 'איני יודע איך בכלל מותר לי להיות בכזה מלון מפואר, בשעה שבני ישיבות עצורים בבית הכלא כאחרוני הפושעים?!'...,
רק לאחר דקות ארוכות התרצה הגר"י להישאר בחדרו, לאחר שהודגש בפניו את גודל התועלת בשהיה מוקדמת באיזור העצרת, בכדי למנוע פקקים ועיכובים שונים ומשונים – 'טובת הבחורים היא שהרב ישהה כאן, ויצבור כח לקראת עצרת הענק, ושהרב יוכל להתפלל ולזעוק להשי"ת שתתבטל רוע הגזירה', שכנעוהו מקורביו.
לאחר מנוחה קצרה מיד שקע בתלמודו בעומק העיון, כאשר במשך הבוקר מצטרפים נכדיו ותלמידיו לסדר לימוד סוער במיוחד. לקראת הצהריים, נכנסו ובאו לחדרו של הגר"י רבנים וראשי ישיבות רבים, שהתארחו אף הם במלון.
בין הנכנסים, היה הגאון רבי שרגא שטינמן, אשר שוחח והתייעץ עם הרב דקות ארוכות בענייני השעה.
לאחר מכן יצא הגר"י מחוץ לחדרו, לתפילת מנחה יחד עם ראשי הישיבה הגרמ"ה הירש והגר"ש שטינמן, יחד עם כל קהל המלווים. מיד לאחר תפילת מנחה, הורה הגר"י לש"ץ לומר כמה פרקי תהילים, לישועת הכלל והפרט, כאשר לאחר מכן שוחח עם הגרמ"ה על הקידוש שם שמים הגדול שיש בעצרת מיוחדת זו.
[לרבים השואלים, מדוע התפלל הגר"י תפילת מנחה לפני העצרת, והרי בגליון 'דברי חמד' (פ' לך לך תשפ"ו) הובא מה שפסק כי מעלת 'ברוב עם הדרת מלך' עדיפא מזריזין מקדימין, באופן שבלאו הכי מתעתד לילך למקום ריבוי העם. ביאר הגר"י את טעם הנהגתו, היות וחשש שמא בעת העצרת עצמה יהיו טירדות ומניעות (ובפרט ע"ג במת הרבנים) שלא יוכל לכוין כדבעי בשמו"ע, על כן באופן זה בודאי עדיף להתפלל לפני כן ברוגע ובשלווה, באופן שיוכל לכוין כדבעי, כי עיקר התפילה היא הכוונה, כידוע].
• • •
בשעה 14:30 ירד הגר"י לבימת העצרת, שם ישבו מרנן ורבנן גדולי ישראל.
מיד בתחילת העצרת, פנה הגאון רבי שרגא שטינמן להגר"י ושאלו האם ניתן לברך ברכת 'חכם הרזים', הגר"י השיב לו כי יש להמתין לשמוע את הנתונים ממארגני העצרת, כמה משתתפים בעצרת ע"פ ההערכות.
למעשה לקראת סוף העצרת, אמר הגר"י כי חושש הוא לברך, מאחר והנתונים לא היו ברורים דיו כמה משתתפים יש בעצרת (גם ע"פ אומדנא הדבר לא היה ברור), ובפרט כששמע שדעתו של ראש הישיבה הגר"ד לנדו היתה שלא לברך מספק, לכן לא בירך הגר"י בפועל.
• • •
במהלך עצרת התפילה עצמה, היה ניכר על הגר"י ההתרגשות הגדולה, ופעמים רבות הוזיל דמעות מליבו הטהור בעת ששפך צקון ליבו לאבינו שבשמים, שיחוס וירחם על בני התורה, שיוכלו להמשיך לשקוד בתורה הקדושה, ללא שום הפרעות ח"ו.
לאחר מכן כשיצא הגר"י מהעצרת, ניגש חה"כ משה גפני להתברך, ואמר לו הרב: 'שתמשיכו, וויטער, להגדיל תורה ולהאדירה'.
כששמע הגר"י על הטרגדיה בפטירת הבחור בסוף העצרת, הצטער צער רב, ובהגיעו לחדר לאחר סיום העצרת, פרץ בבכי מר. וגם לאחר ששמע כי הבחור שלח יד בנפשו, הצטער הגר"י צער רב, ובפרט כששמע כי חבריו כתבו מכתב נורא מתוך שברון לב בו כתבו כי הם פגעו בו והעליבוהו לפני ימים ספורים, הגר"י הגיב בצער ואמר 'חיים ומוות ביד הלשון'!
לאחר מכן פנה הגר"י לחדרו והמשיך בלימודו, ולאחר מכן בהגיע זמן מעריב התפלל מעריב בביהכ"נ של המלון, ומיד לאחר מכן נכנס לרכבו, כאשר בדרך חזור התבטא באזני מקורביו 'היה בירושלים מעמד קידוש שם שמים נפלא מאד', ולאחר מכן במשך דקות ארוכות שר הגר"י לעצמו ברכב את הניגון על הפסוק 'עוצו עיצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל', כאשר ביקש ממלוויו להצטרף לשירת-התפילה שבקעה מעומקא דליבא, ופתחה שערי שמים. מיד לאחר מכן שב למעונו בבני ברק.
0 תגובות