האם פעולות יומיומיות כמו שאיבת מים לשתייה או להשקיה יכולות לשנות את מכניקת הכוכב שלנו?
מחקר חדש מגלה שהתשובה היא כן. בין השנים 1993 ל‑2010 נרשמה נדידה של 80 סנטימטרים של ציר כדור הארץ, עדות לכך שהאנושות הפכה לכוח גיאולוגי משמעותי.
כדור הארץ מסתובב סביב ציר דמיוני, אך הנקודה שבה הציר פוגש את פני הפלנטה ה"קוטב הצפוני האמיתי" אינו קבועה. תופעה זו, הקרויה "נדידת הקטבים", נגרמת מכל שינוי בפיזור המסה על פני או בתוך הפלנטה. עד היום יוחסה נדידה זו בעיקר לתהליכים טבעיים, כמו תנועת סלעים או הפשרת קרחונים.
מחקר פורץ דרך בכתב העת Geophysical Research Letters, בהובלת קי-וון סאו, מראה כי בני האדם אחראים לחלק משמעותי מהנדידה. בין השנים 1993 ל‑2010 נשאבו כ‑2,150 גיגה‑טון של מי תהום, שהועברו מהאקוויפרים התת-קרקעיים אל פני השטח ולרוב לאוקיינוסים. הפיזור מחדש של המסה העצומה הזו גרם לציר הסיבוב לנטות מזרחה בכ‑80 סנטימטרים. החוקרים השתמשו במודל ממוחשב כדי לחזות את הסטייה, והמודל התאמה בדיוק רק כאשר נכללו כל מי התהום שנשאבו.
לא כל שאיבת מים משפיעה באותה מידה: חלוקת המסה מקווי רוחב אמצעיים רגישה במיוחד, והאזורים שהשפיעו הכי הרבה היו מערב צפון אמריקה וצפון‑מערב הודו, שם החקלאות תלויה במידה רבה במי תהום.
למרות שהשינוי בציר קטן יחסית ואינו משנה את עונות השנה, יש לו השפעות חשובות על ניווט לווייני ועל עליית פני הים. מים שנשאבו והגיעו לאוקיינוסים תרמו כ‑6.24 מ"מ לעליית המפלס בתקופת המחקר, ומעקב אחרי תנועת הציר עשוי לסייע להבין שינויי אחסון מים בקנה מידה עולמי.
אם כדור הארץ היה סביבון ענק, שאיבת מי התהום שלנו היא כמו להסיר חול קטן מנקודה אחת ולפזר אותו בקצה הסביבון. החול אולי זניח, אבל הסביבון המסתובב במהירות משנה את נטיית הציר המדויקת, והמסר ברור: הכדור שלנו בתנועה, ואנחנו חלק מהכוח שמניע אותו.
0 תגובות