היעדר הנכונות לביקורת עצמית או חיצונית היא אחת מהרעות החולות של הציבור החרדי. תכונה זו אינה מפתיעה כשמדובר בציבור עם תודעת נרדפות עמוקה, בייחוד כשהביקורת מגיעה בדרך כלל מהצד שממנו רגילים "להתגונן" - החילונים.
דווקא משום כך היה מעניין לראות את תגובת הציבור והתקשורת החרדית למכתב שכונה "מרד הנגידים", ועלה לכותרות שבוע שעבר.
במכתב, הצהירו כ-100 נדבנים אמריקאים שלא יתמכו במוסדות תורה שעמדתם הרשמית היא השמצה וביזוי של צה"ל וחייליו האמונים על שמירת חיי יהודים. הנדבנים הדגישו את מחוייבותם רבת השנים לעולם התורה, למוסדותיו ולהעמדת תלמידי חכמים, והבהירו שאין להם כל עניין בויכוח סביב סוגיית הגיוס. עד כאן תוכן המכתב וה"מרד".
קורא יקר, אם כתגובה לפסקה הקודמת אתה מיד אומר שהנגידים הללו הם "דגי רקק" מחוצפים, ושכנראה החותמים לא אמיתיים אלא רק קונספירציה של כמה חילונים - מזל טוב. אתה מייצג נאמנה את עמדת התקשורת החרדית.
לצערנו, היא נובעת בעיקר מאותה תחושת נרדפות וחוסר נכונות לבדוק עובדות. ככלל, התקשורת החרדית לא סיקרה את המכתב וסירבה לפרסם אותו. במקרים שבהם המכתב כן סוקר, הוגדרו הנגידים כ"אויבים מבית" מחוצפים שתוקפים את עולם התורה.
לצד זאת, אף צוטט עסקן שטען כי אותם נדבנים "מחפשים תשומת לב", וכי רובם "לא תרמו לעולם התורה אלא רק למוסדות שאינם קשורים לתורה 'נקייה'".
וזו מהות הבעיה.
מצד אחד, הציבור מסרב להיחשף לביקורת. מצד שני, התקשורת, ככזו ש"יודעת נפש בהמתה" מגדילה לעשות ומטילה דופי באנשים עצמם, במקום להתמודד עם הטענה או ח"ו לבדוק עובדות.
ובכן, ננצל את ההזדמנות לבדיקת שניים מאותם נדבנים "חפצי תשומת לב", ומוסדות התורה ה"לא נקייה" שהם מייצגים.
נתחיל ב"אויב התורה המחוצף" סטיבן רוזנברג. בדיקה קצרה מעלה שהקרן על שם הוריו של רוזנברג ובה הוא חבר תרמה בין 2021 ל-2023- כ-700 אלף דולר לישיבה קטנה ולא מוכרת בשם "ישיבת מיר", ועוד כ-250 אלף דולר בשנה לבית מדרש טהרות בירושלים. בנוסף על אלה, וכחלק מהמאמץ של רוזנברג להשגת תשומת לב באמצעות תרומות למוסדות שאינם בעלי "תורה נקייה", תרם רוזנברג כ-300 אלף דולר לחיידר של "אדרת אליהו" בעיר העתיקה ממנו יצא חה"כ הרב פינדרוס.
האם תורתה של מיר לא נקייה? האם תלמידי החכמים שהעמידה לא נקיים? או שתורתם של המוסדות האלה נעשתה טמאה כי כמה מתורמיהם העזו להביע ביקורת על הציבור החרדי?
לא מאמינים לי? מעדיפים להאמין לתקשורת חרדית? מקובל עליי. ניקח את העמדה שהגדירה את אותם נדבנים כ"רודפי תשומת לב".
שלושה שבועות לפני צאת המכתב, סוקר בכלי התקשורת במקרה אחד מהחתומים - אלן לייבוביץ', איש נדל"ן מצליח ונדבן אמריקאי. בסיקור נכתב על הפגישה שבה קיבל לייבוביץ' את ברכתו של גדול הדור הרב משה הלל הירש. באותו סיקור, לא הוגדר לייבוביץ' כרודף תשומת לב, אלא כתומך תורה גדול. האם תוך שלושה שבועות תמיכתו הפכה לטמאה?
אינני איש תקשורת או תחקירן. ייתכן (גם אם מוזר) שאותם שני נגידים שבדקתי הם מקרה חריג, וששאר החותמים לא תרמו שקל אחד לעולם התורה. אבל אפילו בדיקה מינימלית של הנושא לא נעשתה. במקום זאת, הוחלט לא לפרסם את המכתב ולהשמיץ את חותמיו.
הבעיה אינה נדבן כזה או אחר ותרומותיו, אלא הדחייה האוטומטית של הביקורת ותיוגם של אנשים שהעמידו מאות ואלפי תלמידי חכמים כאויבים, ברגע שהעזו להשמיע ביקורת מינימלית. לו היו אותם נדבנים יוצאים במכתב שקורא לכל תלמידי הישיבות להתגייס - ניחא. מדובר על מאבק שנמצא כרגע בלב השיח החרדי והישראלי.
האמירה של הנדבנים היתה אחרת: לא נתרום לישיבות שמכפישות את אלה שמסכנים את נפשם להגנה על חיי יהודים. האם זו ההגדרה של אויב? האם החרדי שקורא את השורות האלה מרגיש בנוח עם אמירות הקוראות לצבא משוקץ או גרוע מכך?
הנדבנים לא יוצאים נגד עולם התורה, אלא מראים שיש בהם הכרת הטוב בסיסית, החיה במקביל לאמונה שלהם שהעולם עומד על תלמידי חכמים. רוצים להתווכח איתם? תתווכחו. אבל עשו זאת ביושר. בלי השמצות, בלי לתייג כאויבים.
תתווכחו איתם כאנשים שנתנו ממיטב כספם להעמדת תלמידי חכמים בארץ ישראל, ולא כמחריבי עולם התורה!
0 תגובות