נחל הליטאני, תרמ"ב (1882)
אחרי שבועות של מסע מפרך - הפלגה מגאלאץ שעל הדנובה, שהייה בביירות, רכיבה על חמורים ופרדות בדרכים הרריות, ילדים ששהו בארגזים משני צידי הבהמות, מנוחה קצרה בצידון ליד המעיין - הגיעה שיירת העולים לנחל קוסמיה. הוא הליטני.
העולים קפצו מהחמורים ופרדות המשא - הגברים, הנשים, הילדים. ברכו שהחיינו בשם ומלכות, נפלו על פניהם ונישקו את רגבי האדמה, את הסלעים, את העפר. התגלגלו מאבן לאבן כילדים קטנים, בכו וצחקו בו זמנית, דמעות חמות התגלגלו על לחייהם, נשים, גברים וילדים.
הרה"צ ר' זלמן בנדל הרים את ראשו ולחש לאדמה: "אנחנו ילדיך ואת אמנו. שאלי לשלום אסיריך - אלפי שנים לא ראו אותך".
תיאור מדויק זה נכתב ביומנו של ר' זלמן בנדל לרגל יובל המושבה ראש פינה.
אתמול, 144 שנה אחר כך, חיילי צה"ל חוצים את אותו נהר בדיוק ובכיון ההפוך — לא על גבי בהמות אלא על כלי שיריון, לא בדמעות של שמחה אלא עם נשק שלוף — כדי להגן על שארית הפליטה שהתקבצה בארץ ישראל צאצאי הרה"צ ר' זלמן בנדל.
כך למעשה נהר הליטני הוכר כגבול ההלכתי של ארץ ישראל — ומדרומה לו ארץ ישראל. אנו למדים זאת הן מרבותינו גדולי ישראל כפי שענו ליהודי לבנון (הובא בשו"ת מהרי"ט ובשו"ת מהר"ם גלנטי, וראה עוד בספרי 'המקומות הקדושים בלבנון'[1]) והן ממקור היסטורי זה של שיירת עולים לארץ ישראל שכאגב לישנא כתבו על הגעתם לארץ ישראל, בנהר הליטאני כשערה הצפוני של הארץ המובטחת.
הקמת ראש פינה
בשנת תרמ"ב (1882), לאחר קונגרס פוקשאן שהתקיים ברומניה - החליטה קבוצת כ-30 משפחות חסידיות מהעיירה מוינשט שבחבל מולדביה לעלות לארץ ישראל. בחודש אב יצאה האונייה "תטיס" מנמל גאלאץ ועליה עשרות משפחות. אנשי מוינשט ירדו בביירות ויצאו למסע רגלי לארץ ישראל, וכאמור בהגיעם לנהר הליטאני התרגשו ביותר מכניסתם לארץ המובטחת.
העולים הגיעו לשטח שנקרא "גיא אוני", לרגלי הר כנען מזרחית לצפת, שם שהו כמה משפחות מניסיון התיישבות קודם שנכשל. יחד שינו את שם המקום ל"ראש פינה" — על שם הפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה." השנים הראשונות היו קשות ביותר — בצורת, מחלות, מצוקה כלכלית, ואף תשלום פיצויים בעקבות הרג בשוגג של ערבי שכמעט הביא לנקמת דם. מי שהציל את המצב היה הברון רוטשילד, שלקח את המושבה תחת חסותו.
מי היה ר' זלמן בנדל?
ר' זלמן בנדל נולד ברומניה בשנת תרכ"ד (1864), לאביו ר' צבי, תלמיד חכם עשיר ובעל אחוזה, ולאמו אסתר מצאצאי בעל התניא. למד בישיבות ובגיל 28 הוסמך לרבנות. ר' זלמן השתלם גם בלימודים כלליים ובשפות רומנית וגרמנית, הציעו לו משרות מכובדות ברבנות, אך הוא ויתר.
ר' זלמן נשא לאשה את גיטל ודבק באדמה ובעבודה, ושנים רבות שימש ראש ועד המושבה ונציגה מול פקידות הברון. הוא כתב את המכתב העברי הראשון מהגליל אל הברון, נסע לווינה וביקר את הרצל בביתו, והשתתף כציר ב"כנסייה הישראלית הראשונה" בזכרון יעקב בשנת תרס"ג (1903).
במלחמת העולם הראשונה ניהל את חלוקת העזרה לפליטים ולמגורשים, ונאסר והוכה על ידי הצבא הטורקי, ונשאר חולה מהמכות עד סוף ימיו. "בציפורניים יש לחרוש את האדמה", היה משנן למתלוננים. ר' זלמן בנדל נפטר בראש פינה ונקבר בירושלים בכ"ו סיון תרצ"ד.
נביא את תיאורו בעת עלייתו לארץ ישראל כשעבר בהר הלבנון, כפי שכתב ביומנו:
"כשלושה שבועות ארכה הדרך... מביירות לצפת הקרובה טלטלנו על גבי חמורים ופרדות שלושה ארבעה ימים... הילדים הוכנסו לתוך ארגזים והטענו משני צידי הבהמה, והאם באמצע על גב בהמה... כך הגיעו העולים לצידון, ומחוץ לעיר ליד המעיין נחו אנשי המחנה. כולם ירדו מן הבהמות רחצו פניהם במים זכים וישבו בצוותא להינפש מעמל הדרך... המסע החל... אחרי שעות קשות של רכיבה מייגעת על הרים וחציית עמקים הגיעו עולי רומניה ל"נחל קוסמיה" הוא הליטני.... ידענו כי אנו נכנסנו — בשעה טובה לאדמת ארץ אבותינו. חיש קפצנו כולנו מהבהמות... ובקול רם ברכנו שהחיינו בשם ומלכות. גם נפלנו על פנינו ונשקנו את רגבי קודש... שמחנו רקדנו אף בכינו. גם קדמנו לאמנו הארץ האהובה ארץ חמדה, ארץ שחמדוה אבות העולם. התחלנו לדבר עם אמנו החביבה נשמת כל עם ישראל ואמרנו והסברנו לה במילים נרגשות: אנו שבים אליך, בניך... אנחנו ילדיך ואת אמנו. שאלי לשלום אסיריך אלפי שנים לא ראו אותך... דמעות חמות התגלגלו מעינינו. השתפכות הנפש עברה עלינו. רבים מאתנו התגלגלו בעפר ארץ הקודש. גם דלגנו מסלע אל סלע ומאבן לאבן. שכבנו על הסלעים מגודל שמחתנו שזכינו להיות בארץ ישראל" .
אותה אדמה שנישק ר' זלמן וחבריו מגאלאץ על גדות הליטני - היא אותה אדמה שחיילי צה"ל חצו במטרה להשמיד קיני טרור באזור, ובכך להגן על העם היושב בציון.
לקריאה נוספת:
- ספר מזכרת יעקב, מאת ר' זלמן בנדל
- ד"ר יעקב הרוזן, חזון ההתישבות בגליל
- אתר הקיבוץ הקדוש, "בציפורניים יש לחרוש את האדמה"… משה נחמני
[1] כתבתיו ביחד עם ד"ר יצחק עבאדי, וחוקר א"י מאיר רוטר
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות