היסטוריה ואקטואליה

הקריאה הערבית שלא נענתה - שלושה ימים לפני ההכרזה על קום מדינת ישראל

שלושה ימים לפני הכרזת המדינה, בתאריך ב' באייר ה'תש"ח, לפני 78 שנים, הוועד הערבי העליון פרסם קריאה דחופה לכל האליטה הערבית שנמלטה מהארץ: "תחזרו עכשיו", הם לא חזרו ומדינת ישראל קמה (היסטוריה)

אמין אל חוסייני (צילום: מאת Al-Husayni1929.jpg: American Colony (Jerusalem), Photo Dept., photographerderivative work: Jbarta (talk) - Al-Husayni1929.jpg, נחלת הכלל)

היום לפני 78 שנים, שלושה ימים לפני הכרזת המדינה, בתאריך ב' באייר ה'תש"ח, הוועד הערבי העליון פרסם קריאה דחופה לכל האליטה הערבית שנמלטה מהארץ: "תחזרו עכשיו". הם לא חזרו.

הוועד הערבי העליון הוקם ב-1936 כגוף המייצג של הערבים מול הבריטים, ובראשו עמד חאג' אמין אל-חוסייני. בשיאו הוא היה הגוף הפוליטי החזק ביותר בצד הערבי.

חאג' אמין אל-חוסייני ימש"ו, המופתי של ירושלים היה המנהיג הערבי הבולט בתקופת המנדט הבריטי שהסית כנגד היהודים. הוא אף שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. ב-1937 כשהבריטים הוציאו נגדו צו מעצר, הוא התחבא במסגד אל-אקצא, התחפש לאישה, הפליג בסירה ליפו, ומשם ללבנון. מאז ניהל את ההנהגה הערבית מרחוק. בהמשך עבר לסוריה, גרמניה, ולבסוף קהיר. רגליו לא דרכו על אדמת הארץ עשר שנים.

מאז כ"ט בנובמבר 1947, יום החלטת החלוקה, החלה בריחה של אליטות ערביות החוצה מהארץ. בעלי בתים מחיפה, עורכי דין מיפו, ורופאים מירושלים, ברחו "לשבועיים", בטוחים שהצבאות הערביים "יגרשו את היהוד" ואז יחזרו.

למעשה, בתקופה המוקדמת, הוועד הערבי העליון עודד את בריחת הערבים מבתיהם ביפו, חיפה וירושלים. ההנהגה עצמה דחפה את האנשים לצאת אך זה לא בדיוק הלך כמתוכנן.

ב-ח' באדר תש"ח כתב אל-חוסייני איגרת לממשלות סוריה, מצרים ולבנון: "הערבים הפלסטינים המרובים שעזבו את ארצם מאז תחילת הקרבות - יחויבו לחזור למען האינטרס הלאומי". הוא אף דרש מהמדינות שיסרבו להאריך את רישיונות הישיבה לערבים, כדי לאלץ אותם לשוב. הם לא שבו.

ב' באייר, קריאה נוספת, גם היא לשווא.

מספר חודשים קודם לכן, בכינוס מנהיגים ערבים בדמשק, עלה ד"ר חוסיין אל-ח'אלידי (כיהן כראש עיריית ירושלים), ודרש שכדי להציל את כבוד המוסד הערבי העליון, חבריו צריכים לחזור לירושלים. חבריו בחרו להישאר בקהיר.

אבל ככל שהתקדמה המלחמה, כוחו של הוועד התמוסס. כשנכנסו מדינות ערב למערכה הן פשוט התעלמו ממנו. מצרים, סוריה, ירדן ועיראק - כל אחת פעלה לפי האינטרסים שלה, בלי לשאול את הוועד. ההנהגה הערבית מצאה את עצמה רלוונטית פחות ופחות, עד שהפכה לגוף חסר שיניים שיושב בקהיר ומוציא הודעות שאיש אינו קורא.

כבר בתחילת 1948 נמתחה על המוסד הערבי ביקורת פנימית קשה מצד הציבור הערבי על כך שמנהיגיו אינם בארץ.

את סוף הסיפור כולנו יודעים. ה' באייר תש"ח, בשעה ארבע אחר הצהריים, בבית דיזנגוף בתל אביב, עלה דוד בן גוריון לדוכן וקרא את מגילת העצמאות. שמונה שעות לפני שפג המנדט הבריטי רשמית - הוכרזה מדינת ישראל.

  • ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

הצטרפו עכשיו לקבוצת העידכונים של כיכר השבת

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

אולי גם יעניין אותך:

עוד בבארץ: