
גורמי מודיעין אמריקאיים זיהו לאחרונה סימנים מדאיגים לכך שאיראן נערכת להטמנת מוקשים בנתיבי השיט הקריטיים של מצר הורמוז. על פי ההערכות, לאיראן יש מלאי עצום של 2,000 עד 6,000 מוקשים ימיים, נשק שעלול לשתק את הכלכלה העולמית.
המתיחות הגיעה לשיא כאשר הנשיא טראמפ הזהיר מפני השלכות צבאיות "ברמה שטרם נראתה" אם המוקשים לא יוסרו, וארה"ב אף דיווחה על השמדת 10 כלי שיט איראניים שעסקו בהנחת מוקשים.
באופן אירוני ומדאיג, דווקא בשיא המשבר, חיל הים האמריקאי נותר ללא ספינות שולות המוקשים הייעודיות שלו באזור. ארבע ספינות ה"אוונג'ר" (Avenger) האחרונות שהוצבו בבחריין – הדבסטייטור, דקסטרוס, גלאדיאטור והסנטרי – הוצאו משירות והועמסו על ספינת תובלה בדרכן לארה"ב לצורך גריטה.

הספינות הללו נחשבו לנכס אסטרטגי בזכות גוף העץ והפיברגלס שלהן, שתוכנן במיוחד כדי לא להפעיל מוקשים הרגישים לחתימה מגנטית. הן היו מסוגלות לצוד ולנטרל מוקשים המעוגנים לקרקעית או צפים, והשאירו אחריהן חלל מבצעי משמעותי.
כעת, הנטל של פינוי המוקשים עובר לספינות הקרב החופיות (LCS) מסדרת אינדיפנדנס. כאן טמונה הדילמה הגדולה: בניגוד ל"אוונג'ר", ספינות ה-LCS עשויות מתכת, מה שמעלה שאלות קשות לגבי עמידותן ובטיחותן באזורים ממוקשים. בנוסף, הן גדולות בהרבה, מה שמגביל את יכולתן להתקרב לאזורי סכנה, והן זקוקות להגנה של ספינות נוספות כדי לפעול בסביבה עוינת.
למרות שספינות ה-LCS מצוידות בטכנולוגיות חדישות כמו סונאר נגרר וכלי שיט בלתי מאוישים, המבקרים טוענים כי הן טרם הוכיחו את יכולתן להחליף באופן מלא את היכולות הייעודיות של ה"אוונג'ר".
מצר הורמוז הוא צוואר הבקבוק המרכזי של הנפט והגז הטבעי בעולם. המלחמה הנוכחית והחשש מהמוקשים כבר הובילו לעצירת תנועת המכליות ליותר משבוע, מה שאילץ יצרניות נפט להפסיק את השאיבה בשל מחסור במקומות אחסון. בעוד ארה"ב מנסה לשדר עסקים כרגיל ואף ליוותה בהצלחה מכלית נפט אחת דרך המצר, הדילמה המבצעית נותרה בעינה: האם הכלים החדשים יצליחו להבטיח את חופש השיט מול האיום התת-ימי הגובר של איראן?







0 תגובות