חנוכה ופורים, שני החגים שתקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה, חלים דווקא בחורף.
למה?
החפץ חיים ביאר, שהחורף מרמז על הגלות, שהיא ארוכה וחשוכה, ולכן באו שני החגים, חנוכה ופורים, להזכיר לנו שלא לעולם תמשך הגלות, ובסוף נצא ממנה ללא פגע.
בספר אוצרות התורה, מהרב צוריאל, הוסיף על הדברים מעט נופך, וכתב שבחנוכה ופורים, כשרצו הגוים לחסל אותנו גופנית (בפורים) ורוחנית (בחנוכה), וניצלו את חושך הגלות, שדומה לחורף, שלח לנו הקב"ה את חנוכה ופורים. ורמז לזה יש שבחנוכה מדליקים נרות, להאיר את חשכת הגלות, ומדליקים על הפתח נגד כל הגוים שברשות הרבים. (רשות הרבי"ם, רבים ראשי תיבות רמוי, בבל, יון, מדי).
ובילקוט כתוב, שהקב"ה נתן לישראל חגים כנגד כל חודשי הקיץ, ונתן להם בתשרי את ראש השנה ויום כיפור וסוכות ושמיני עצרת כנגד חודשי הקיץ שאין בהם חגים. ובהתבוננות אפשר לראות שהקב"ה נתן לישראל חגים לכל חודשי הקיץ, וחז"ל הוסיפו לחודשי החורף, לכסלי וטבת את חנוכה, לשבט את ט"ו בשבט, ולאדר את פורים, כך שחוץ מחשון יש חגים בכל חודש.
ובעלי המוסר אמרו, שהחורף ניתן לנו ללימוד התורה, ולכן אין בו חגים.