אתמול בשעות הערב, בעוד עם ישראל התייחד עם מיליוני הנספים בשואה עברתי עם רכבי בשדרות בן צבי בירושלים. החלונות היו פתוחים ומהרדיו בקעו צלילים נוגים. דממה שררה בחוץ, העסקים היו סגורים וניכר היטב כי העם היושב בציון מתייחד עם זכר קורבנות האסון הגדול ביותר בתולדות העם היהודי לדורותיו.
אך כשהתקרבתי לגן סאקר החלה הרוח הנעימה לקבל ניחוח מוזר, לא. לא משהו שקשור ליום הזיכרון לשואה - ריח של מנגל ("על האש").
בעודי נוסע ומתקרב לכניסה הצפונית של הגן, הלך והתגבר הריח, מלווה בענן עשן שאינו מבייש ימים אחרים ושמחים, ואינו מותיר ספק - יש חגיגה בגן.
לעצמי חשבתי שאין סיכוי שיהיו אלה יהודים שיעשו זאת וכנראה שלל העובדים הזרים המצויים בבירה ניצלו את שעות החופש הכפוי עליהם ו"פתחו שולחן" בגן.
עצרתי את רכבי בצד הדרך והתבוננתי לתוך הגן.
מה רבה הייתה הפתעתי ואכזבתי לגלות שאין מדובר בעובדים זרים אלא בקבוצת יהודים חרדים אשר החליטו דווקא ביום הזה, מכל הימים בלוח השנה, לעשות את המעשה הנורא.
המחזה הזה של עשרות רבות של אנשים יושבים בגן שמחים ומבושמים מבשר צלוי עוררה בי גועל וסלידה, ויותר מהכל - עוררה בי בושה.
התביישתי בשביל אותם עשרות רבות שהיו פזורים בגן, שכנראה הבורות היא מנת חלקם. התביישתי בשביל אותם ניצולי השואה שלבטח עברו וראו את המחזה המכוער. התביישתי בשביל אלה שעבורם מציינים את יום שואה ושאינם כבר בין החיים.
לאחר שנסעתי מהמקום לביתי, התקשרתי לאחד מחבריי הטובים שהוא במקרה גם חרדי וסיפרתי לו על המאורע. הוא עצמו, נצר למשפחה חרדית ששרדה את השואה, היה בהלם לא פחות ממה שאני הייתי. "חילול ה'!" הוא זעק דרך הטלפון, והיה ניתן לשמוע בקולו שהוא נסער ונרגש.
הבוקר התעוררתי לקפה ולעיתון הקבוע שלי. בעודי עובר על הכותרות בעיתון, ראיתי כותרת מטרידה, "חרדים עשו מנגל ביום השואה". מהכותרת ניתן להסיק כאילו כל החרדים עמדו אמש בגן סאקר ומינגלו את עצמם לדעת.
ההכללה הזאת, דווקא ביום המיוחד והכואב הזה, מציקה לי עד מאוד.
וכאילו להוסיף חטא על פשע, געשו היום הרשתות החברתיות בתגובות שונות על החרדים. הגדילה לעשות אשת שר האנרגיה שלנו, ג'ודי ניר מוזס שלום שכתבה בטוויטר שלה: "אח"כ מתפלאים למה לא רוצים אותם בממשלה, למה הציבור אנטי חרדי... שיתבישו".
גם לי כחילוני גמור הטקסט הזה בעייתי. בעיקר בגלל ההכללה, כאילו כל החרדים כאלה, וההשלכה על נושאים פוליטיים שאינם קשורים לנושא בעליל, רק מלבים את השנאה במקום לאחד את השורות במיוחד ביום הזה.
פשע השנאה ורדיפה של כל יהודי - וחרדי בפרט - גרוע פי כמה מאי אילו פושעים נבערים מדעת (שככל הנראה אילו לימדו אותם ליב"ה היו יודעים מהי שואה).
אולי כדאי להזכיר לאלה שעמדו אתמול בגן סאקר ועשו מה שעשו ולכותבי הכותרות רודפי הרייטינג כי מכונת ההשמדה של הצורר הנאצי לא עשתה הבדלה בין יהודים חרדים לבין יהודים חילונים, בין אשכנזים לבין ספרדים, כולם הובלו כצאן לטבח מסיבה אחת ויחידה - עצם היותם יהודים.
העם היהודי כולו כמעט ונכחד בשואה ועצם זה שאנו יכולים לציין את היום הזה, עומדים כאן על אדמת ישראל, ארץ הקודש, נעוצה בעובדה שהשואה הייתה הקטליזטור העיקרי לכך שזכינו להקים בית יהודי לעם היהודי.
יום השואה אינו יום דתי וההשוואה לחילול שבת או יום קדוש אחר מקוממת ביותר, וטוב עשה הרב הראשי לישראל יונה מצגר שגינה את החוגגים. זהו יום שבו על כולנו, חילונים וחרדים כאחד, להרכין ראש לזכר אותם 6,000,000 יהודים שנכחדו באכזריות שאין כדוגמתה.
זהו יום שבו על כולנו להבין שארץ ישראל היא הבית היחיד שיש לעם היהודי באשר הוא.
ואם תרצו, זה היום שבו עלינו להניח את המחלוקות הפנימיות, את שנאת החינם הגואה בין הצדדים ולנסות לאחד את השורות במקום לפצל ולהרחיק.
על שני הצדדים להבין שכולנו בסופו של דבר - יהודים.