וידויו של משתכנז: "מרן אסרו עלי להכיר אותך"

בזמן האחרון ובייחוד בשבועות האחרונים מאז איבדנו את עמוד ההוראה ומרן הרב עובדיה יוסף הלך לבית עולמו, אני חש כאב גדול על עוול נורא שנעשה במשך תקופת דור. מתוך שיבוש נורא והכל כביכול בשם מלחמת ההשקפה הטהורה.

"גידלו אותי על זלזול במרן"

כוונתי אל היחס אליו "זכה" מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל מהציבור האשכנזי אך בעיקר מהציבור הספרדי.

אני כבוגר אחת מהישיבות הספרדיות שהשתייכו ל"מרביצי" גדלתי על הזילזול למרן זצ"ל, לא הייתי מעלה בדעתי באותה התקופה שביום מן הימים אכתוב על מרן בתואר "מרן" , מלחמת ההשקפה הנוראה שהייתה באותו הזמן עברה את הגבול גם ליחס אל ה"תלמיד חכם" שבמרן זצ"ל.

הדברים הגיעו לרמה כזו שלעתים שיעורים שלמים הוקדשו על ידי רמי"ם כאלה ואחרים לשכנע אותנו צעירי הצאן ש"עובדיה יוסף" אינו תלמיד חכם, תוך שהם מתארים לנו באותות ובמופתים את הרדידות בלימוד וכו' עפ"ל.

היום במבט לאחור אני מבין שיתכן ורבותי, הר"מים שלי וראשי הישיבה מעולם לא ישבו לעולם על "שטיקל" ב"טהרת הבית" או על תשובה מסחררת ביביע אומר.

ייסורי נפש רבים עברתי מאז מרן נפטר, כשהבנתי איך העולם כולו לפתע מתאחד סביבו וכמעט מיליון איש ליווהו בדרכו האחרונה. כשראיתי במו עיני את הצביעות בהתגלמותה, כאשר אותם רבנים ממרביצי תורה סופדים למרן, לפתע הישיבה בה למדתי הפכה לסניף של ש"ס.

אם כך אז למה מנעו ממני כל כך הרבה שנים להנות מאורו של מרן??

למה אני וחברי נאלצנו לזלזל במרן כל כך הרבה שנים, בגלל אותם רבנים שעמלו ל"שכנז" אותנו, כאשר אותם רבנים עצמם מיד אחרי פטירתו הכירו בגדלותו בזמן שראו כיצד לפתע מרן הפך לקונצנזוס ואין עליו עוררן??

בשבועות שעברו, כאשר אני בכף הקלע של ההתלבטות, נסתי להעלות כמה השערות להתנהגות הבזויה והשפלה של אותם רבנים. כמה השערות גם בכדי לדון אותם לכף של זכות כפי שמצווה אותנו התורה הקדושה.

אני דן אותם לכף זכות שהם חשבו שמרן זה מה שהם שומעים במוצאי שבת, ולא ידעו ולא השכילו להבין כמה עמל היה משקיע מרן לרדת לעם להוריד את רמתו רק בשביל לזכות את הרבים.

זכורני אמירה אומללה של אחד מהם (רב בכיר במרביצי הירושלמים) שניסה לשבת לשמוע את השיעור במוצ"ש ולא היה מסוגל מרוב ש"נגעל" מהסגנון...

ואלי יתכן שהוויכוח בהשקפה [הן בהשקפה כללית והן בהשקפה הלכתית], סימאה את עיניהם, הם פשוט היו משכנעים את עצמם שאמירות כמו של הגרש"ז אוירבך שספרו של מרן היה לו לשמחת החג, זה משפט שנכתב בשביל לעודד אותו, ועוד כל מיני תרוצים הזויים.

צד נוסף לדונם לזכות הוא שייתכן שכל התופעה הזו נבעה מהרגשת הנחיתות שחשו אז כלפי האשכנזים, והביטוי של זה היה בזה שסילקו מעצמם על הערכה למי שהעלה את קרנם של הספרדים.

"רצו להפוך אותנו לישיבישער'ס אז לימדו אותנו לזלזל ברבנים"

היו להם טענות ויתכן שהיו מוצדקות לשעתם באי אלו דברים וענינים, אך אנחנו, הציבור הספרדי, הפסיד, הפסדנו גם בזה ששנים זלזלנו בגאון איום ונורא ללא כל הצדקה, והפסדנו גם בזה שלא זכינו מחמת זה להיות קשורים לאדם עם גדלות בתורה ואהבת תורה שאין בנמצא, עם לב מלא רגש ויראת שמים מעוררת השתאות.

הפסדנו גם הרבה בידיעת התורה שמרן היה כ"כ מיוחד וגדול בה.

כואב להבין גם שהיה בזלזול הזה שלהם הרבה כפיות טובה למי שבזכותו כ"כ הרבה ספרדים שלחו את בניהם לאותם הישיבות "משתכנזות".

אך לדעתי העוול הגדול ביותר הוא שלקחו בחורים ספרדים תמימים שגדלו על אמונת חכמים בכלל ועל מרן בפרט, ולימודו אותם בפעם הראשונה בחייהם לזלזל בתלמידי חכמים, בטוח שהיה ניתן לעשות אותנו "ישיבשרס" גם ללא הזלזול במרן, חבל...

אחרי מות קדושים אמור

למען ההגינות אומר שבשנים האחרונות היה ביחס למרן סוג של שינוי. שינוי שנבע גם מזה שמלחמת ההשקפה קצת שככה ב"ה, וגם שהציבור כנראה קצת התבגר. ראינו בתקופה האחרונה ראשי ישיבות אשכנזים וספרדים מבקרים את מרן, כאלו שלא היינו מעלים בדעתנו, ראינו פתאום שפה אחרת וייחס אחר.

ובהלוויה ואחרי הפטירה השינוי היה משמעותי יותר, הישיבות הספרדיות הטובות ביותר ערכו מספד בהיכל הישיבה, כותלי הישיבה שבתוכם דיברו בגנותו התעטרו במודעות המבכות את לכתו, מי היה מאמין.

חבל, חבל על כל השנים שפספסנו, כואב שרק עכשיו זכינו לזה, אך טוב מאוחר מאשר בכלל לא.

בשבועות האחרונים דיברתי עם רבים כמוני וכולם דיברו על תחושת התסכול הנוראה שתיארתי בשורות אלו, ומאידך שמחה על השינוי שנהיה גם אם אחרי מות.

אבל כולם שואלים בכאב חריף: "מרן. רבותינו אסרו עלינו להכיר אותך, למה?!"