13 שנים להסתלקות מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל | הימים הם ימי חודש תמוז תשע"ג. פחות משלושה חודשים לפני שנגנז ארון הקודש ועולם התורה כולו ירד באבל וביגון, התחולל בבית ברחוב הקבלן 45 אחד הקרבות הדרמטיים והסוערים ביותר בתולדות הציבור הספרדי והעולם היהודי כולו: הבחירות לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל.
תנועת ש"ס נמצאת בשפל פוליטי עמוק – זרוקה באופוזיציה, כאשר משרד הדתות נשלט בידי אנשי 'הבית היהודי' נפתלי בנט ואלי בן דהן. מנגד עומדים מועמדים חזקים מבית ומחוץ, ומרן פוסק הדור, רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, שוכב במיטת חוליו, מתפתל בכאבי תופת מסתוריים בגבו – כאבים שעד היום מקורם אינו ברור, עד כדי כך שרופא מומחה הוזעק במיוחד מצרפת כדי לנסות ולהקל על ייסוריו.
כעת, ערב יום הזיכרון לפטירתו של מרן זצ"ל, יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, התיישב לראיון נדיר ויוצא דופן עם ישי כהן ב'כיכר השבת', ומסיר בין השאר, לראשונה את הלוט מעל השעות המרתקות, המדממות והמרגשות ביותר מאחורי הקלעים של אותה מערכה היסטורית. הריאיון המלא ישודר מחר ב'כיכר השבת'
בראיון, משחזר דרעי את המחזה שקרע את לב כל הנוכחים: כדי להציל את עולם הרבנות הספרדית ולבחור בבנו, הגאון רבי יצחק יוסף, לא הייתה ברירה אלא להביא את חברי הגוף הבוחר אל מיטתו של מרן.
"צריך להביא את כל חברי הגוף הבוחר למיטתו של מרן", משחזר דרעי. "ומרן יושב על הכיסא עם הגלימה, עם כאבי תופת שאי אפשר לתאר, ובוכה לכל אחד ואחד מהם! הוא מסביר להם כמה הדבר הזה חשוב, ומברך אותם. אחד-אחד! ועדיין היינו בטוחים שאנחנו מפסידים. מאחורי הפרגוד, הכל יכול לקרות".
המתח הגיע לשיאו בשעות אחר הצהריים של יום הבחירות. שעות ספורות לפני סגירת הקלפיות, נחת בארץ ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, ודהר היישר מנתב"ג לבית ברחוב הקבלן.
"לסרי היה המצביע האחרון", מספר דרעי. "כשהוא נכנס לחדר וראה את מרן בכאבים הנוראיים האלה, הוא – כרופא במקצועו – פשוט הזדעזע עד עמקי נשמתו. הוא שאל אותנו בהלם: 'מה אתם עושים לו?!'. אמרנו לו: 'זה בנפשו של הרב!'. בעשר דקות לשש בערב, עשר דקות לפני נעילת הקלפיות, הוא יצא להצביע. אחרון המצביעים".
הדממה בחדר הסגור: "ריבונו של עולם, אל תבייש אותי!"
מיד עם סגירת הקלפיות, החל שלב ההמתנה המורט עצבים. "החזרנו את מרן למיטה, הורדנו לו את הגלימה, והבית פשוט דמם", מתאר יו"ר ש"ס את רגעי החשש והלחץ ברחוב הקבלן 45. "כולם פחדו להיות שם, כי הייתה תחושה כבדה באוויר שהפסדנו. ישבתי עם מרן לבד בחדר. ומרן שוכב במיטה, מדבר עם הקדוש ברוך הוא ובוכה בדמעות שליש: 'ריבונו של עולם, אל תבייש אותי! אל תבייש אותי!'".
ואז נפתחה הדלת.
"צבי חקק נכנס לחדר עם התוצאות, אבל מרן מרוב חרדה ודמעות לא האמין לו. נכנסתי אני, תפסתי את הרב, נישקתי אותו בראשו ואמרתי לו: 'הרב יצחק נבחר!'. באותו רגע, מרן התחיל לבכות – אבל הפעם בכי מטלטל של הודיה ושמחה לבורא עולם: 'שעשית איתי את הטובה הזו!'. מיד הלבשנו אותו, ירדנו למטה יחד ופתחנו בזעקת הודיה: 'נשמת כל חי פנה תברך את שמך!'".
"לקחתי אחריות מול צעקות הרופאים"
אלא שבכך לא תמה הדרמה. לפי המסורת, הכתרת הראשון לציון נערכת בבית הכנסת ההיסטורי 'רבן יוחנן בן זכאי' בעיר העתיקה בירושלים. מצבו הרפואי של מרן היה בכי רע, והצוות הרפואי עמד על רגליו האחוריות.
"הרופאים אסרו עליו בשום אופן לנסוע", נזכר דרעי. "ישבתי עם הרב בארבע עיניים, הסתכלתי לו בעיניים ושאלתי: 'הרב, מה אתה רוצה באמת?'. מרן הביט בי ואמר מפורשות: 'אני רוצה ברבן יוחנן בן זכאי, להכתרה של הבן שלי!'".
דרעי החליט לפעול: "הפכתי עולם. השגתי רכב מיוחד ולקחתי על עצמי את מלוא האחריות, למרות הצעקות של הרופאים שהזהירו מסכנה ממשית. הגענו לשם, מרן הניח בידיים רועדות ומיוסרות את המצנפת על ראשו של בנו, מראה שהרעיד את כל מי שהיה נוכח שם וחקוק בזיכרון של כולנו".
"הייתי נותן הכל לראות שוב את החיוך הזה"
אך הרגע המרגש ביותר, התרחש דווקא בדרך חזרה, כשההמולה שככה. "כשחזרנו לרכב, ישבתי מאחורי כיסא הגלגלים של מרן כדי לתמוך בו ולהחזיק אותו", משחזר דרעי בהתרגשות שיא. "פתאום מרן שואל בחולשה: 'איפה אריה?'. אמרתי לו: 'הרב, אני כאן מאחוריך'. מרן סובב לאט את הראש – והאיר חיוך מאושר. הייתי נותן היום הכל, אבל הכל, בשביל לראות שוב את החיוך הזה! ואז הוא אמר לי: 'היה כדאי, מאושר באדם!'".