ביום שישי האחרון, התחולל מהפך של ממש בהנהגת מפלגת 'העבודה'. בסיומו של יום בחירות מתוח, החליטו חברי המפלגה להעמיד בראשותם את יצחק (בוז'י) הרצוג, במקום שלי יחימוביץ', מי ששימשה בתפקיד בשנים האחרונות.
עשרות שנים אחורה, יג' מר חשון תשי"ט, כותב הרב הראשי לישראל לשעבר רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אביו של חיים הרצוג - נשיא מדינת ישראל לשעבר וסבו של יו"ר 'העבודה' הנבחר יצחק בוז'י הרצוג, מכתב לראש הממשלה דאז דוד בן גוריון.
במכתב, מבקש בתחנונים הרב הראשי לישראל לשעבר להמשיך ולפטור את בני הישיבות מעול הגיוס והשירות הצבאי וכן לא לבצע שום שינוי במעמדם. דבריו, אקטואלים היום בדיוק כפי שהיו אקטואלים באותם ימים. 'כיכר השבת' מגיש את המכתב במלואו.
"אישי ראש הממשלה" פותח הרב הרצוג את מכתבו. "נחרדתי עמוקות ולבי נשבר בקרבי לנוכח השמועה כי נתעוררה כוונה להכניס שינויים במעמדם הקיים של תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה כל עוד הם יושבים בחצרות בית ה' ומקדישים את ימיהם לתורה, ומצאתי לי לחובה לבוא לפני כבודו בדברים הבאים".
בתחילת מכתבו, מונה הרב הרצוג את זכויותיו של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, ובהן: ההכרזה על עצמאותה של מדינת ישראל: "זכויות היסטוריות שגודלן עד שמי רום נפלו בחבלו של כבודו להחזיר תפארת החירות והפדות לישראל ולחונן ממלכתו העצמאית במכורתו. נתקיים בכבודו "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל" בטוחני שכבודו ראה יותר מאשר מישהו אחר את נפלאות הבורא ונסיו הגלויים, אשר חפפו בשטח המדיני ועל שדות הקרב אשר מהם ועל ידם הגענו עד הלום".
"זכינו בעזרת ה' לפלא הנשגב הזה, שמתוכו נשמע גם פעמי גאולתינו כפי שהובטח לנו על ידי נביאינו מסורתינו ומורשתינו אבל לא זכינו שמיליוני אחים ואחיות מאירופה ישישו איתנו משוש בשמחתינו זו. אלה הושמדו בחמת פתנים, הורמה העטרה ונאות יעקב נחרבו בחרי אף בגלות אירופה, אולם במותם ציוו לנו את החיים חיי עם לבנות את הנשמות ולהקים את ההריסות בחומר וברוח".
בשלב זה של מכתבו, כותב הרב הרצוג על ניסיונות הצורר הנאצי להשמיד את רוחו של העם היהודי: "ידוע ידע אותו רשע ימ"ש כשם שידעו רבים שקדמו לו, כי נשמתה של אומה זו היא רוחה הצפונה וטמונה בספרי הקודש ובתורה הכתובה והמסורה. ולכן התנכל לגווילי הספרים עוד טרם שפגע בגופות האנשים. לאסונינו ולהוותנו הוא בא על תאוותו זו, ועם תום המלחמה, התברר כי לקינו בכפליים-בגוף וברוח, ויחד עם חורבן קהילות ישראל ספו גם תמו כל מרכזי התורה המפוארים בגולה זו ואירופה ערש הישיבות חרבה גם מבחינת התורה יודעיה ולומדיה".
"אולם חסדי ד' לא תמנו ולא כלו רחמיו-ארצינו, שהועדה והתייצבה כמקום כינוס לנדחי ישראל לשיירי הטבח באירופה-קלטה במדה יתירה גם את שרידי תלמידי הישיבות וראשיהן, ואלה אחד מעיר ולא שניים ממשפחה, באו והקימו כאן מחדש את סוכת הישיבות שחרבה באירופה כתוצאה מכך זכתה ארצינו הקדושה וזכינו אנו שהתורה חזרה לאכסניה שלה, למקומה הטבעי ומבחינה זו הגיעה להיות מרכז התורה שאין בדומה לו בעולם כולו דבר שלא זכינו בהרבה שטחים אחרים".
"בטוחני" כותב הרב הרצוג, "שדבר זה היה לפני עיניו כבר לפני כעשר שנים בשעה שהעניק לתלמידי הישיבות את מעמדם המיוחד לגבי הגיוס. הענקת חיבה זו הוכיחה לכולנו הוקרתו והכרתו בשארית התורה בעיון וחשיבותה במערכת חיינו החדשים במדינתנו החדשה ישנה".
"והנה, בא העשור הראשון למדינה והביא שבי גולה מתפוצות שונות למולדתם. מאות אלפי אחים (כ"י) חזרו ובאו אלינו מהם גם מארצות המזרח. רובם אמונים על רוח ישראל סבא שומרי מסורת ומורשת אבות, אבל אלה הביאו עמהם גם את הבשורה המדכאה כי חורבן התורה שפשה באירופה לא פסח על ארצות אלו אם כי מתוך גורמים שונים והנה בחסדי ה' נקלטו מתי מעט מבני העולים האלה בישיבות אשר מהם יתד ומהם פינה שיחזרו את עטרת התורה ליהדות המזרח - זו שגדוליה האירו בתורתם ארץ ומלואה מאות בשנים. ואם בכל עת וזמן גדולה ועזה חרדתנו לקיום הישיבות בישראל בדמותן ובצלמן אשר קבעו להם הראשונים על אחת כמה וכמה בשעה טרופה זו".
הרב הרצוג קרא לבן גוריון שלא לבצע שום שינוי במעמדם של בני ישיבות, ולהמשיך במתן הפטור משירות צבאי ללומדי התורה: "חובה מוטלת על העם היושב בציון תחת שמי חיי עצמאות להעניק לבני הישיבות אשר הופקדו לשמור על נכסי הרוח של האומה (ועושים זאת במסירות נפש ובהקרבה שלא ישוערו, במצב כלכלי כבד מנשוא שלא יתואר בדברים) שחרור מכל חובת גיוס כל דהו כל עוד הם יושבים באוהלה של תורה, כי אף הם מגויסים ועומדים על בטחונה של תורת ישראל ומורשתו אשר בהן תפארתינו ובגללן הגענו עד הלום. אלה כאלה שומרים המה על קניניה היסודיים של האומה שהם תורת ישראל וארץ ישראל".
"בטוחני שכולנו מאמינים אמונה שלימה ובלתי מעורערת כי קול התורה הבוקע ועולה מהיכלי התורה וממתיבתות הקודש הוא כתריס בפני ידי עשיו וישמעאל החורשים עלינו מזימות רשע ורצח, וקירבת אלוקים החופפת על היכלי קודש אלה מחזקת את ידי המגינים היקרים והם הם יפילו תחינה על שלומינו ועל נצחונינו".
"אני בא איפוא לפני כבודו בלב רועד" כותב הרב הרצוג לבן גוריון, "אולם בבטחון כי כבודו אשר התרומם למסירות כלל ישראלית בהעניק לתלמידי הישיבות את מעמדם המיוחד לגבי הגיוס יוסיף להראות את חיבתו והוקרתו לבני התורה, ולא יחול שום שינוי במעמדם זה אף כמלוא נימה".
"ליבי מלא תקוה כי כבודו יבין לרוחי הנדכא אשר בבהילני לבוא במכתבי הארוך הזה לעת חולשה ורפיון כח, ונועם ד' יהיה חופף על כבודו להיעתר לבקשתי. ונותן התורה ישמור את כבודו וינצרנו מכל צער ונזק ויהא ימיו מאה עשרים שנות חיים טובים כולם קודש להרים את נזר מדינתינו בקודש".
את המכתב, חותם הרב הראשי לישראל לשעבר, וסבו של יו"ר מפלגת 'העבודה' הנבחר: "בברכת התורה והארץ, ובהוקרה עמוקה. יצחק אייזיק הלוי הרצוג".
בן גוריון לא השתכנע ממכתבו של הרב הרצוג
מאוחר יותר, השיב בן גוריון לרב הרצוג וכתב לאחר איחולי בריאות: "הדבר, נדמה לי, אינו כה פשוט. כשפטרתי לפני 10 שנים בחורי הישיבה משרות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, היתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה, אם כי עלי לציין בשמחה כי בחורי הישיבה לקחו חלק בהגנה על ירושלם כשאר צעירי ירושלים.
"המצב מאז נשתנה" כותב בן גוריון. "בחורי הישיבות רבו. איני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר, אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה, ומספרם הגיע לאלפים. בארצות נכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל. פה כולנו יהודים, ובטחוננו תלוי אך ורק בנו; וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות".
"אני לא אעיז לבוא אליך בהלכה מפורשת של הרמב"ם, כי במלחמת–מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, כי אתה, כמובן מאליו, בקיא בהלכה יותר ממני, אבל נראה לי כי במדינת ישראל 'תורת הקשת' היא חלק מהתורה, ולא יתכן שאלפי צעירים לא יהיו מסוגלים לאחוז בנשק ביום פקודה. אין גם להתעלם מהאפשרות, כי ירושלם, חלילה, תנותק ותותקף על ידי אויב, ומאות צעירים לא יהיו מסוגלים להגן על עצמם ועל חבריהם והוריהם ועל עיר הקודש. והוא הדין במרכזים אחרים של הישיבות.ולכן הצעתי (לא הוריתי, אלא הצעתי) שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללמוד התורה - ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים, ואחרים - ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל".
"דבר זה הצעתי לחברי הכנסת של אגודת ישראל והמנהל הכללי של משרד הבטחון הציע זאת לכמה מראשי הישיבות. אסור לשכוח שאין אנו ממשיכים פה חיי הגלות, ותלויים בחסדי זרים, ונמשיך לנהוג כעם הסמוך לשולחן אחרים. אנו עומדים ברשות עצמנו, ועול הבטחון מוטל עלינו בעצמנו. זוהי זכות גדולה שזכינו לה אחרי מאות בשנים. וזכות זו מחיבת לדעתי כל צעיר בישראל".
"איני יכול למצוא בתורה, או בנביאים או בכתובים, שלומדי תורה היו פטורים מהגנת המולדת, ויש לזכור שהתנאים בימינו השתנו: אף פעם לא היינו מוקפים מכל העברים אויבים הרוצים להכחידנו, ואמצעי הלחימה בימינו אינם כאמצעי הלחימה בימי בית ראשון או שני. עכשיו זוהי תורה מורכבת הדורשת אימון רב".
"איני יכול להסכים בשום אופן לדבריך ש'בגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום'. לא הם בנו את ארץ, לא הם חרפו נפשם למות על עצמאותה, ואין להם זכויות מיוחדות, שאין ליהודים אחרים. חז"ל אמרו: גדול הניהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים. ואין בשירות הצבאי בכדי למעט לימוד התורה; ובישראל העצמאית אין התורה שלמה אם אינה כוללת את גם תורת הגנת העם והמולדת. בלי קיום עם ישראל לא תהיה תורה, ופיקוח נפש האומה קודם לכל".
בן גוריון חתם את מכתבו וכתב לרב הרצוג: "דווקא מי שמכבד לומדי תורה (ואני מעיז להגיד שאני אחד מהם) ורוצה ביקרם, צריך לדאוג, שהם לא יתבדלו מהמחנה ולא יפטרו עצמם מהחובה הקדושה ביותר, החובה להגן על הוריהם, קרוביהם, ישובם ועמם".
"אני מבקש ממך להשפיע על ראשי הישיבות, שהם בעצמם ידרשו, לפחות אימון בסיסי של כל בחורי הישיבה לשלושה חודשים" הוסיף ראש הממשלה דאז בסיום מכתבו.