השאלה במהותה נותרה רק בין הדת"לים לחרדים, כל השאר כבר אינם יודעים מי היא ירושלים, ומה חרב בה.
ואם פספסתי משהו, זה את נתניהו, הוא יודע ומכיר את ההיסטוריה, ובעיקר איך להשתמש בה, מה לומר איפה וכמה.
לאוזניהם של אבו מאזן ואובמה, הוא חילק את ירושלים ממזמן, רק עניין החזרת הפליטים, נותרה בעינה - ולא הגיעה לידי הסכמה, יש לציין עדיין, עדיין לא הגיעה לידי הסכמה, עדיין, לא ויתרנו גם על כך.
בעניין חלוקת ירושלים, אותה כבר ממזמן חילקנו כמתנת חינם לפלסטינים, ואם תרצו או שלא, תוכלו להוסיף גם מתנה שלא מן המניין, שבה ניתן גם מתחם קבר דוד המלך - לנוצרים, ככה סתם, כי את מי זה בכלל מעניין קבר דוד המלך.
כמה פרומיל מהציבור הישראלי - החילוני, ביקר פעם בקבר דוד המלך, או כמה אחוז מהם אחז פעם בספר התהילים אותו חיבר דוד המלך, ככה סתם כדי לקרוא בו, כדי להלל ולשבח את הבורא.
אך נתניהו אמש בביקורו בישיבת 'מרכז הרב', ישיבה מהחשובות, אם לא החשובה ביותר של הציבור 'הדתי לאומי', נאם היטב לאוזניהם, אוזני הפתי של מאזיניו לעת מצוא, ובין דבריו, אמר כי 'ירושלים לעולם...לעולם לא תחולק', הציבור הגיב לו בחיבוק אדיר שבא לידי ביטוי, במחיאות כפים סוערות.
'אני מרגיש בבית' אמר ראש הממשלה בהתרגשות, נראה כי גם בבית הוא מוחא כפיים סוערות לשרה אשתו. סוף כל סוף, בזכותה ורק בזכותה ריבלין עוד יהיה נשיא - יש שיאמרו שזהו ההישג המשמעותי ביותר שתביא הגב' הראשונה על הנשיא כמעט האחרון של מדינת ישראל - לפחות על פי גחמותיו של נתניהו.
אך השאלה עדיין במקומה, הלל או תחנון?
הבוקר בתפילת הנץ בכותל, פקדו אלפים את רחבת הכותל, ושלא ככל בוקר, שרוב הציבור הפוקד אותו, הינו בעל חזות חרדית, הפעם וככל שנה ב'יום ירושלם', פקדו את הכותל אלפים מהציבור 'הדתי לאומי'.
אלו ליד אלו, אלו זועקים ה' ה', בתפילת תחנון, ואלו רוקדים ושרים את הלל.
וכל השאר - עמך ישראל, מצויים עמוק בפייסבוק ובטוויטר, והם, לא שאינם יודעים על מה קמה הצעקה, הם אפילו לא יודעים על קיומה.
אין כל ספק בכך ששחרור ירושלים, הוא אחד הדברים המשמעותיים ביותר שקרו לעם ישראל - אם לא המשמעותי ביותר.
יש שכאלה, שמיום שחרור ירושלים, ועד עתה, כמעט ולא החסירו מלפקוד את הכותל יום יום.
בתוכם הרב שיעה פרוש שליט"א, מקים המניין האשכנזי, שאני הקטן, שותף לו מידי בוקר בתפילת הנץ ולימוד דף היומי, בעשור השנים האחרונות. אצלנו, אין יום ירושלים, אלא יום יום ירושלים.
אך ירושלים ששוחררה, בעיקר כדי להכיל ריבונות על עיר הבירה של מדינה, שחרטה על דיגלה לאבד ולחסל את המפעל התורני והדת בארץ הקודש - אין היום הזה בעל משמעות חגיגית כלל וכלל.
ובכותל איננו חוגגים, אנו בוכים ומתפללים יום יום, 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', אנו שמחים ומודים לקב"ה, שפתח לנו את המקום שבו התפילות בוקעות ומגיעות ישירות עד לכיסא הכבוד.
אנו שבים ומודים לקב"ה שמצילנו מאלו בתוכנו, כולל ובעיקר בציבור הדת"לי, ממנו לדוגמא (שלא למופת) צמח שופט בית המשפט העליון, פרופ' רובינשטיין, שקיבל יישר כוח גדול, מקרב מתפללי בית הכנסת הדת"לי בו הוא מצוי, על הכאתו באכזריות את עניי המגזר החרדי, בפסיקתו האחרונה שבה הוא ביטל את 'הבטחת הכנסה'.
אז אנו אומרים תחנון גם בכ"ח באייר.