בעוד השיחות המרתוניות בקהיר על הפסקת האש נכנסות לשלב מכריע וסופי, ישנם כאלו שכבר מסכמים את תוצאות מבצע "צוק איתן".
אחד מהם הוא מי שנתפס בטובתו ושלא בטובתו כאחד מסמלי המלחמה, אלוף משנה עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי, שהפך להיות גיבור מלחמה של ממש.
וינטר תפס את הכותרות במהלך המבצע כששידר רוח של לחימה ואמונה פנימית לצד חלק מאמירותיו ומעשיו שעוררו ביקורת בקרב חלק מהציבור הרחב בישראל.
הכל החל עוד במכתב האמונה ששיגר וינטר לחייליו לפני תחילת המבצע בו כתב להם: "אלוקי ישראל, היה נא מצליח דרכנו אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך", כשבהמשך אף קרא לחייליו לומר עמו יחד את פסוקי "שמע ישראל", מה שנתן תחושה לאנשי השמאל שמדובר במי שמנסה לכפות את אמונתו הדתית.
זה המשיך ברוח הלחימה הנועזת ששידר לפקודיו כשבראיונות לכלי התקשורת במהלך המבצע, שבניגוד לתחושת הדשדוש שחשו כלפי הצבא רבים מאזרחי ישראל, אמר וינטר כי אם רק יורידו לנו את ההנד-ברקס (בלם) אנחנו יכולים כבר להיות בחוף ימה של עזה והמשיך בהוראתו לסגן איתן להיכנס למנהרה בה נחטף ונהרג החייל הדר גולדין הי"ד והסתיים בסאגת ההופעה של הזמרת בפני חייליו שהתברר כי לא מדובר במקרה של הדרת נשים.
החיבור האמוני הפנימי של וינטר לדת גרר אחריו גם שבחים לצד ביקורת רבה בעיתונות החרדית כאשר מגזין "משפחה" ערך עמו ראיון בו תיאר את ענני הכבוד ששמרו על חייליו במהלך אחד הקרבות בעזה כשמנגד בעיתונים אחרים בחרו לתאר אותו באופן שלילי כמי שמנסה להביא לחיבור עם המגזר החרדי - דבר המסוכן לעולם התורה.
בסוף השבוע, מעניק וינטר ראיון סיכום למוסף '7 ימים' של "ידיעות אחרונות" בו הוא מתייחס לכל הנקודות שהוזכרו כמו למכתב המפורסם ששיגר לחייליו או ליחס של בני המגזר החרדי למבצע צוק איתן.
הכתב יוסי יהושוע מתאר את הספרים הניצבים על שולחנו של וינטר בעת הראיון: "'דברי יעקב פרקי מחשבה' למקובל רבי עקב עדס, תלמוד בבלי וסידור לתשעה באב".
"אני אדם מאמין", מספר וינטר. "כשהתחיל המבצע, ראיתי שאנחנו מתחילים להתקרב ליום י"ז בתמוז, תחילת ימי בין המצרים, ועוד לא הגענו לשלב הקרקעי. רציתי שנתחיל את השלב הקרקעי מוקדם יותר. שאלתי את עצמי: למה דווקא עכשיו? כתוב במגילת איכה: 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים'. אלה ימים קשים. נכנסים עם חשש. רק בסוף הבנתי שזה לא קרה סתם. תקופת בין המצרים מסתיימת בתשעה באב בדיוק ביום בו הסתיימה הלחימה. דווקא ביום הזה, יום של אבל לאומי, נפלה ההכרעה".
וינטר טוען כי "צה"ל, עם ישראל ניצחו. הוכחנו שאנחנו עם מאוחד, נחוש, ושאותנו לא ינצחו. האחדות ניצחה. אפילו הציבור החרדי, וזה לא מובן מאליו, נלחם בכל הכח במקום שבו הוא נמצא. קיבלתי המון מסרים תוך כדי המלחמה. זה תיקון למה שפגעו אבותינו, זה העצים את הניצחון".
אל"מ וינטר לא מתחרט על המכתב בעל המשמעויות הדתיות ששיגר לפני המבצע ללוחמיו. "המכתב הזה בא מנשמתי, ממני. מתוך מחשבה להפיח רוח לחימה. אני כתבתי מתוך אמונה שזה מה שיחזק את האנשים שלי. מי שלא היה בסכנת חיים לא יכול להבין את מה שאני אומר. אז הוספתי כמה פסוקים, מה קרה?", שואל וינטר.
"צריך לראות את החיילים, דתיים או לא, לפני קרב - נאחזים, שמים ידיים על הראש, אומרים את תפילת הדרך. הם יודעים שיש סיכוי שהם הולכים אל מותם, בכל מקרה הרוב הרי נקברים בטקס דתי עם קדיש אז שיגידו תפילה או שניים קודם. אני אומר במפורש: אם הייתי צריך, הייתי כותב שוב את אותו מכתב בדיוק, ללא שום מצמוץ".
במהלך הראיון, מצהיר וינטר: "אני לא מתייעץ עם מקובלים. נפגשתי עם הרבה רבנים במטרה לעודד את גיוס החרדים לצה"ל ולגבעתי בפרט. זו לא התייעצות עם מקובלים".
"הקשר עם הציבור החרדי חשוב לעם ישראל", אומר וינטר, "ואני מקווה שאנחנו בדרך לשינוי ושנראה יותר חרדים שותפים אתנו בלחימה".
וינטר מבהיר גם את עמדתו כלפי הפטור שבני ישיבות מקבלים משירות צבאי ואומר: "הם לא צריכים להיות פטורים משירות. מי שיכול פיזית להתגייס צריך להתגייס, ואני עובד מאוד קשה כדי לראות אותם בצבא".
וינטר מסביר כי הוא מאמין בניסים דרך הטבע. כשנשאל מי הסמכות הקובעת לחייל, הרב או המפקד, הוא משיב ללא היסוס: "המפקד. אין שאלה בכלל".
לגבי עצם הלחימה במבצע אומר וינטר: "קרענו להם את הצורה, אנחנו מסוגלים לעשות את זה יותר קשה, ולא כדאי להם. אחרי מלחמת לבנון השנייה היה הרבה יותר תסכול וההרתעה שלה מחזיקה שנים. אני רוצה עכשיו בדרום לפחות עשר שנים של שקט".
0 תגובות