אני הרבה שנים חי בירושלים. תמיד באזורים מעורבים, דתיים, חרדים וחילונים. אבל דבר לא הכין אותי למחזה אותו ראינו בשכונת קריית יובל בירושלים. נכחתי בסיור שהתקיים לרגל פתיחת הלימודים. חברים - מדובר היה בחוויה בלתי נשכחת, אך לא במובן החיובי שלה.
ככלל, אני נגד התבכיינות. בעיקר זו הטוענת שהחרדים מופלים. אני לא סובל את הטענות על אפליה ועל שנאת חרדים. למרות שזו קיימת ועוד איך קיימת. אבל הפעם, גם אני הופתעתי.
הפעם הראשונה שזה היכה בנו - היה הרגע שבו ראינו מהחלון של הקומה ה-12 בבניין בקרית יובל, את הילדים משחקים בחצר הבניין למטה. המחזה היה נראה כמו ילדים בשכונת סאג'עיא בעזה המשחקים במר גורלם בחלקי טילים. הילדים, בניהם ונכדיהם של משפחות חרדיות מבוססות ומכובדות, ישבו בחצר מלאה בסלעים, ברזלים, לכלוך, טינופת וכיסאות שבורים. הם שיחקו. ולא בחול. אלא בכל מה שהיה להם לשחק בו. מנגל שבור. כיסא כתר ללא מושב, וכוסות חד פעמיים. כן. פתיחת שנה מוצלחת עבור ילדי ירושלים, כבר אמרנו?!.
המחזה הזוועתי הבא אותו ראינו - היה ממש בתלמוד תורה עצמו. ההגעה אליו הייתה הזויה לכשעצמה, יורדים בבניין שש קומות, נכנסים לדירת מגורים של אחד התושבים, ובתוך "כיתה" בגודל שני מטר על שני מטר, יושבים עשרה ילדים ומדקלמים את החומש בטעמים.
המחנך מזיע כולו, מזגן וודאי שלא היה במקום, והרעש מה"כיתה" הסמוכה, ה"מכינה" לא אפשר לילדים להתרכז בלימודי המקרא. לא רק שזו אינה מערכת חינוך. זו לא אנושיות. זו שערורייה שאין דומה לה. אבל האמת, השערורייה האמיתית חיכתה לנו ממש בסוף הסיור.
ח"כ הרב גפני אשר עשרות שנים נמצא במערכת הציבורית, לא האמין למחזה עיניו, הדימוי של מדינת עולם שלישית היה מדויק. המחזה של משפחות חרדיות המכניסות את כל הדברים הפרטיים מסלון ביתם אל חדר השינה, כדי שיוכלו ללמד בסלון את ילדי האזור, בלתי נתפסת. העובדה שקירות בתי ספר לא נצבעו עשרים שנה ויותר, הייתה רק הבעיה הקטנה. חוסר האכפתיות של העיריה, הזלזול, הבושה, השערורייה, האפליה, הגזענות כלפי החרדים פשוט נראתה לנו בכל פינה. מבנה חינוכי סמוך לכל אותם כיתות וגני ילדים מאולתרים - היה ריק לגמרי. למה? ככה! ההורים סיפרו שהעירייה פשוט מסרבת להכניס חרדים אל המבנה הריק הזה, ולכן ההורים, הילדים, הסבל הזה, נראה כמו שהוא נראה.
אבל בסוף הסיור - היה זה השיא. בניין מפואר ומרשים, מלא בעגלות תינוק ובעריסות לפעוטות מוכן ומזומן לקבל אליו מאה תינוקות וילדים חרדים מקרית יובל הזקוקים למעון יום. אבל, ההורים צריכים כל יום להסתובב בין בתים שונים, כי העיריה אוסרת על כניסה לבניין. מדוע? אין סיבה. הבניין מושלם, מרשים, מתאים למעון חינוכי. אבל אם מדובר בחרדים, מתברר שהכללים הם אחרים לחלוטין. לא כיתות. לא ארגזי חול. לא גני ילדים. ולא מעון. כן, רבותיי, יש גזענות בירושלים. מי שלא מאמין שיבוא איתי לקריית יובל ויזדעזע גם הוא. יש אפליה. יש התעמרות באוכלוסייה החרדית בעיר. והנציגות החרדית תיאבק בה בכל כוחה.
עד שתבואו לסיור, הנה כמה תמונות שצילמתי - צפו בסג'עייה החרדית בהתגלמותה.
0 תגובות