הפילוג בציבור הליטאי: בעיתון "הפלס" בטאונה של מפלגת "בני תורה" רומזים הבוקר (ראשון) כי בכוונתם בעתיד אף להתמודד במסגרת רשימה עצמאית לכנסת כפי שעשו בבחירות לרשויות המקומיות וכפי שאיימו לפעול בפעם הקודמת בבחירות הארציות תוך דגש על שיתוף פעולה וחבירה לגופים נוספים.
במאמר שמפרסם סגן עורך העיתון ישעיהו ויין הוא אף תולה את הרגע המכונן בעצרת שנערכה בשבוע שעבר בכיכר הישיבה ברחוב דסלר במחאה על הפגיעה לכאורה בגר"א דויטש מרבני פוניבז'.
"כ"ח בתשרי תשמ"ט, בנייני האומה בירושלים. אלפים רבים של בני תורה בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל ויבדל"א מתכנסים למה שמוגדר כ"כנס היסוד לתנועת דגל התורה". רבנו הגדול מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זיע"א מבקש לייסד תנועה חדשה, שמטרתה ברורה ובהירה: כפיפות מוחלטת לתורה הקדושה ולדעת תורה ללא שום פניות וסטיות מן הדרך הצרופה שקיבלנו מרבותינו גדולי הדורות זצוק"ל. קנקן חדש מלא ישן", כותב ויין.
ויין ממשיך ומתאר כי הדגש היה על כך שציבור בני התורה זכאי להביע את דעת התורה כפי שקיבל מרבותיו "גם כאשר הדבר איננו מוצא חן בעיני עסקנים כאלו ואחרים", כאשר לדבריו, עד אז "חש ציבור בני התורה כי הוא כפוף לפטרונות פוליטית. זכותו הבסיסית לנהל את חיי הציבור על פי השקפת עולמו ודרכו, נמנעה ממנו".
ויין מתייחס לעצרת המחאה של הפלג הירושלמי בכיכר הישיבה וכותב: "כ"ח בתשרי תשע"ה, כיכר הישיבה בבני ברק רבבות בני תורה בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א מתכנסים להביע זעקה ומחאה על עלבונה של תורה ועל רדיפה בלתי פוסקת נגד אברכים, תלמידים בישיבות, בסמינרים וביתר מוסדות החינוך, ובעצם כנגד כל מי שלדעת גורמים פוליטיים מסוימים מסרב לוותר על כפיפותו לרבותיו אדירי התורה".
"כמו לא חלפו להם עשרים ושש שנים תמימות למן אותה תקופה קשה בשמי ימיה של היהדות הנאמנה, נאלץ ציבור אדיר הצועד לאורם של רבותיו הגדולים לעמוד על זכות קיומו ולהכריז: אנו קיימים, יען אנחנו קיימים. נקודה. אין צורך בהצטדקות ולא בהסברה. כאשר הפעם ההתלכדות היא כדי להתגונן מפני חמת המציק, שהתנהלותו הנוכחית אינה יודעת גבולות; פוגע ברוע לב משתפך בכל מי שנקרה בדרכו, לא חס ולא חומל על עוללים רכים, כמו גם על תלמידי חכמים נשואי פנים", מקונן ויין.
ויין טוען במאמרו כי "דרכי הכפיה וההתנכלות" כעת הן "חמורות שבעתיים וללא כל השוואה למה שהיה ערב ההחלטה של תשרי תשמ"ט".
"אנו תפילה ותקווה, כי מסר ברור של עצרת זו יחלחל לתודעתם והבנתם של כל הנוגעים בדבר, וכי השקט והשלווה ישובו להיכלי התורה, כפי שזכה עולם התורה – בסופו של דבר - בעקבות המעמד ההוא בשנת תשמ"ט וההתפתחויות שבעקבותיו, שהביאו למסקנה הבלתי-נמנעת כי אי אפשר להתעלם ממציאות קיומו של ציבור גדול וחשוב".